רבים הזכירו את גדלותו התורנית של הרב עובדיה, את היותו איש כנה ואמיתי שלא התבייש להביע את רגשותיו ודמעותיו גם בפומבי, ובמיוחד דאג לאלו שראה את תפקידו להגן עליהם.
אולם, לי באופן אישי החוויה של הרב עובדיה לא רק נגעה בי בפן התורני הנערץ, אלא דווקא בעובדה שאת חיי הדתיים התחלתי בעקבות אחד מהמפעלים הגדולים של תנועת ש"ס ביוזמתו של הרב עובדיה תנועת "אל המעיין".
הפעם הראשונה שבה נפגשתי עם הרב עובדיה היתה בקיטנה מיוחדת שערכו לכבוד כל ילדי "אל המעיין" בארץ, הרב הגיע ודבר לכל הילדים, ואז כולנו נעמדנו בטור כדי לקבל ברכה מהרב.
אני זוכר שהתביישתי מאד, וזזתי הצידה רציתי להתחמק מהטור, אבל הרב קלט אותי במבטו, משך אותי חזרה, ושאל לשמי, הוא כמובן סטר ללחיי , וברך אותי כשהוא שם את ידיו הגדולות והחמות על ראשי.
בפעם השניה שפגשתי אותו גם היתה בחידון ארצי שנערך לכל ילדי אל המעיין על הל' פסח, ובו הייתי נציג של אל המעיין בנתניה, ושם הרב הגיע וברך את כל המתמודדים ואיחל להם הצלחה.
בכל הפעמים האלו הרגשתי כיצד אני מתרומם ומקבל מוטיבציה אדירה ללמוד יותר תורה ולעלות עוד מדרגה בעבודת השם.
במקום שבו גדלתי היתה הרגשה גדולה של קיפוח עדתי מתמשך, והרגשנו כיצד הרב עובדיה מרים את ראשנו, בכל פעם שבו היה ויכוח עם בחורי ישיבה אשכנזים שבאו לשכונה, הם זלזלו בעולם התורה הספרדי באופן מופגן וטענו שאין לנו גדולי תורה, ותמיד כשהזכרנו את הרב עובדיה, הם אמרו "נו טוב, הוא מיוחד" אבל לנו זה הספיק הרגשנו שיש לנו במה להתגאות, שגם אחד משלנו יכול להגיע רחוק.
מה שמשך אותנו במיוחד בביוגרפיה של הרב עובדיה, היא העובדה שבניגוד לרוב הרבנים הגדולים של הדור, הוא לא בא משושלת רבנים נכבדת, אלא היה בנו של איש פשוט שניהל בסטה בשוק, ולנו ספרו כיצד איתר אותו חכם עזרא עטיה ראש ישיבת פורת יוסף, ושכנע את אביו לשלוח את בנו הכשרוני לישיבה, והוא ישלים לו את הכסף שיפסיד מכך שבנו לא עוזר לו בעסק המשפחתי.
אי אפשר לתאר עד כמה ספרי הפסיקה שלו ובמיוחד בנו שיחי' הרב יצחק שפרסם את פסיקותיו ברבים בסדרת הספרים ילקוט יוסף, שינו את עולם ההלכה של בעלי הבתים.
אם בילדותי היו מתי מעט בבית הכנסת שהיו בישיבות והכירו מעט מההלכה, כשהגיעו ספרי ה“ילקוט יוסף“ הראשונים פתאום החלו בעלי בתים פשוטים, ואפילו ילדים שלא למדו בבתי ספר דתיים או בישיבות כמוני, להיות בקיאים בפרטי ההלכה, והיום כשרב מעביר שיעור בבית כנסת ספרדי, יהיו רבים שידעו בעל פה מה פוסק הרב עובדיה בכל דבר וענין שמוזכר ב“ילקוט יוסף,.
קשה להבין את המהפכה שזה עשה בעולם הספרדי, כמה אנשים נוספים הצטרפו למעגל הלומדים, וכמה כאלו שלא זכו כלל להכשרה ישיבתית קבלו מוטיבציה ללמוד ולהגיע רחוק בזכות אותו ידע הלכתי מקיף שרכשו בזכות ספרים אלו.
כל אחד מאתנו בשכונה הרגיש שהרב עובדיה שייך לו באופן אישי, ולא משנה מאיזו עדה הוא היה, מרוקאי או לובי או פרסי, כולם הרגישו שהם יכולים לחסות בצילו של "מרן".
אני נזכר באיזה אושר היינו בחוג הילדים של אל המעיין, מחפשים תשובות לשאלות הלכתיות שהיו לנו, בספרי הילקוט יוסף, ומגלים איך שוב פעם הצליח הרב עובדיה למצוא "קולא", והפוך בה והפוך בה ד"קולא" בה כמו שאמר באחת מדרשותיו, ותמיד טיעוניו היו פשוטים וישרים, ומתקבלים על הדעת.
כה גדולה היתה עצמתו, עד שדי היה להזכיר שכך הוא פוסק כדי להרגיע כל בעל בית לחוץ.
בשנים הבאות זכיתי גם ללמוד בספריו הישירים ולהגות בתורתו, ולהתפעם מגדלותו התורנית האדירה, אבל בשבילי תמיד הוא יהיה ה"מרן", וזכר כפות ידיו החמות על ראשי עדיין בוער בי ומאיץ בי להמשיך בדרכה של תורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתך באהבה.
זכותו תגן עלינו אמן.
הכותב הינו רב קהילת הר המוריה בראשל"צ, רב הגרעין התורני מרכז, חבר בפורום רבני צהר, ורבני בית הלל.