לפני חודש נפטר הגאון הרב יעקב בלוי זצ''ל. הרב כתב, במקביל לעבודתו בבד''ץ העדה החרדית ורבנות שכונת סנהדריה, סדרת ספרים נפלאה בענייני ממונות בשם 'פתחי חושן'. לרגל יום השלושים לפטירתו (נפטר ביום ב' ג' שבט התשע''ג) ליקטתי כמה הלכות אקטואליות מתוך ספריו. ויהי רצון שיהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה.
מי שמצא אבידה בימינו: גם אם לפי ההלכה אין חובה להחזיר את האבידה, במדינת ישראל החוק מחייב להפנות את האבידה למשטרה, והחוק הזה מחייב גם לפי ההלכה. הרב כותב ש''לפי הסטטיסטיקה של המשטרה בירושלים מוחזרות רוב האבידות לבעליהן'', ולכן חל לפי ההלכה חיוב להשיב את האבידה למחלקת האבידות באותו מקום. אמנם, אם ישנה אפשרות למסור הודעה למשטרה על החפץ האבוד והיא תפנה את המאבד אל המוצא, שיחזיר על פי כללי ההלכה, עדיף כך. ('פתחי חושן' הלכות הלוואה ואבידה עמוד רס''ה).
''כשם שמצווה להחזיר אבידה כך מצווה להציל חבירו משאר הפסד ממון''. (שם, עמוד רמ''א) כלומר, כל אדם שיכול למנוע נזק לרכוש של יהודי מצווה מן התורה להשתדל למנוע את ההיזק.
הנאה בלי רשות: "מותר להשתמש בחפץ חבירו שלא מדעתו בדבר שאין הבעלים מקפיד" (פתחי חושן הלכות גניבה ואונאה עמוד ק''צ). ואם זה חפץ שבדרך כלל אנשים מקפידים על שימושו אך הוא יודע בבעלים הספציפיים הללו שהם יסכימו לו ''אסור ליקח ויש מתירים, אבל דבר שאין דרך אנשים להקפיד כלל נראה שלכולי עלמא מותר" (שם עמוד ל''ו).
גזל שינה: אדם שמצער את חבירו, על ידי דיבור או בצורה אחרת, עובר באיסור של 'אל תונו איש את עמיתו'. ולכן אדם שמפריע לחבירו לישון, גם אם אין בזה דין גזל, עובר על האיסור לצער יהודי. כגון מי שעושה רעש חריג בשעות שרגילים לנוח וכיוצא בזה, עובר על איסור אל תונו. (שם עמוד תל''ב)
כאן מוסיף הרב בלוי זצ''ל הערה מעניינת, אקטואלית ללא מעט דתיים בלא מעט מקומות, במיוחד לאוהבי הקיצור שבינינו:
"ראיתי לעורר כאן עוד דבר הגורם צער - במי שבא מאוחר לבית הכנסת או שמאריך בתפילתו ומשום כך אין זה שלפניו יכול לפסוע אחר התפילה וגם אינו יכול לישב בשעת חזרת הש''ץ, ומצטער בכך, ועל כן מן הראוי למי שיודע שעל ידי תפילתו יגרום צער לחבירו שיעמוד במקום שלא יפריע ויצער לאחרים...באופן כללי מן הראוי לשמור על הכלל 'דעלך סני לחברך לא תעביד' (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך), ואם עושה דבר מסויים שגורם צער לחבירו הרי הוא בכלל לא תונו ועכ''פ מעין לאו הבא מכלל עשה דואהבת לרעך כמוך, וכבר כתב בספר החינוך (מצווה של''ח) שאין באפשרותו לכתוב פרטי כל הדברים שיש בהם צער לבריות, אבל כל אדם צריך להיזהר כפי מה שיראה".