מבוא
מובאות כאן נוסחאותיהן של שלוש תפילות רשות חדשות פרי עטי המנוסחות בלשון המקורות ועל בסיס רעיונות המבוטאים בהם, תפילות המיועדות להיאמר בהקשר של ימי הרחמים והסליחות.
התפילה הראשונה המכונה "לקראת תשרי" היא פיוט-בקשה לשנה חדשה טובה ומבורכת, פילול לפתיחת שערי ישועה שונים, ויחידותיה של היצירה ערוכות בסדר אקרוסטי. יש בידינו פיוטים וטקסטים ליטורגיים הבנויים לפי סדר האלפבית, אולם מבחר העניינים המוזכרים בתפילה הנוכחית ייחודי לכאן, והפיוט מבקש לבטא, לפי תפיסתי וראות עיניי, את כמיהותיו הדתיות ואת ייחוליו של יהודי דתי בזמננו, ימי אתחלתא דגאולה. תפילה זו מתאימה להיאמר בין היתר במסגרת סדר הסליחות.
התפילה השנייה במקבץ הנוכחי, "השיבני", היא תחינה לנוכחית א-לוהית מחודשת בחייו של המתפלל. תפילה זו מתאימה להיות נישאת בין בפני עצמה בין בסיום תפילות רשות אחרות. יש בה שני חלקים; החלק הראשון נותן ביטוי לפעולותיו של האדם בהקשר הליטורגי בניסיונו להתקרב לבוראו ולהידבק בו, ואילו החלק השני הוא בקשה שהקב"ה יקרב את האדם ויחון אותו במעין מידה כנגד מידה.
התפילה מתאפיינת בשימוש בצמדי מילים כפולות "בְּדִמְעֵי דְּמָעוֹת", "מֵעִמְקֵי עֳמָקִים", "חַסְדֵי חֲסָדִים", "רַחֲמֵי רַחֲמִים", וכן מצוי שימוש בתבנית לשונית זו גם בהקשר לכינוייו של הבורא: "עִלַּת הָעִלּוֹת" ו"סִבַּת הַסִּבּוֹת". מעבר לכך, אפשר להצביע על דמיון בין צליליהן של מילים שונות; המילים "בְּדִמְעֵי דְּמָעוֹת וּמֵעִמְקֵי עֳמָקִים" כוללות בתוכן את האות עין, ובאורח דומה כינוי הבורא "עִלַּת הָעִלּוֹת" מכיל אות זו. כמו כן המילים "בְּחַסְדֵי חֲסָדִים" כוללות את האות סמך, וכינוי הבורא "סִבַּת הַסִּבּוֹת" מכיל אות זו אף היא. בנוסף, ביצירה ליטורגית זו נעשה שימוש בפעלים שמצויים בהם האותיות שׁין ושׂין; בחלק הראשון של התפילה – "שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי", "שִׁטַּחְתִּי", "פֵּרַשְׂתִּי", ובחלקה השני – "פְּרֹשֹ כְּנָפֶיךָ וְהַשִׁיבֵנִי".
התפילה השלישית באסופה הנוכחית הקרויה "ופדני מתהומות הנשייה" מיוסדת על התמה המבוטאת במזמור "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (תהילים, קל), אשר נאמר בקהילות רבות בין ישתבח ליוצר מראש השנה ועד ליום הכיפורים (ראו בהרחבה מאמרי "שיר המעלות ממעמקים", אתר כיפה, כ"ו באלול תשע"ה). "ופדני מתהומות הנשייה" נותן ביטוי לשבעה אופני "קריאה" כאלה במשמעם ובמובנם הפיגורטיבי.
שלוש הבקשות הראשונות קשורות למחשבה, דיבור ומעשה. כך מצויה הידרשות לעומק מחשבת התשובה, לדיבורי הודיה ולפעולת הבכי. הבקשה הרביעית, אשר על שמה מתכנה התפילה כולה, היא פנייה כלפי שמיא לפדיון האדם מתהומות הנשייה, באופן שעוונותיו לא ייזכרו לפניו אלא יישכחו ויימחקו. שלוש הבקשות האחרונות קשורות במובן הסמלי למאגרי מים עמוקים; מצולות הים, מעייני ישועה – תוך אזכור בארה של מרים הנביאה, ומי מקווה הטהרה.
אציין עוד כי "לקראת תשרי" התחבר לפני שנים אחדות, ולעומתו שתי הבקשות האחרות התנסחו בתקופה האחרונה.
לקראת תשרי
שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לָנוּ פְּתַח.
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי אֱמוּנָה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי בִטָּחוֹן
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי גְאֻלָּה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי דְבֵקוּת
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי הוֹדָיָה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי וַתְרָנוּת
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי זְכֻיּוֹת
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי חַיִּים
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי טָהֳרָה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי יִרְאָה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי כַוָּנָה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי לִמּוּד
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי מְחִילָה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי נֹעַם
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי סְלִיחָה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי עֲבוֹדָה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי פִלּוּל
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי צֶדֶק
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם
פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה
שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לָנוּ פְּתַח.
השיבני
בְּדִמְעֵי דְּמָעוֹת
וּמֵעִמְקֵי עֳמָקִים
שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי לְפָנֶיךָ.
שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַּפַּי
פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ
עִלַּת הָעִלּוֹת.
בְּחַסְדֵי חֲסָדִים
וּבְרַחֲמֵי רַחֲמִים
פְּרֹשֹ כְּנָפֶיךָ וְהַשִׁיבֵנִי
וּבְצִלְּךָ אֶחְסֶה
סִבַּת הַסִּבּוֹת.
ופדני מתהומות הנשייה
"מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (תהילים קל, א) –
שְׁמַע שַׁוְעָתִי מֵעֹמֶק הַלֵּב מֵעִמְקֵי עֲמָקִים
וַעֲנֵנִי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת בְּעֵמֶק הַבָּכָא (שם פד, ז), בְּכֹחַ קוֹל הַבְּכִיּוֹת שֶׁבָּכִיתִי לְפָנֶיךָ, וְאָמְרוּ: שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ,
וּפָקְדֵנִי בְּעֵמֶק בְּרָכָה – הוּא הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם בֵּרְכוּ יִשְׂרָאֵל אֶת ה' (דה"ב כ, כו) – בִּזְכוּת הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת לְפָנֶיךָ בְּכָל עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם,
וְצָרְפֵנִי מֵעֹמֶק מַחֲשֶׁבֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם, וְאוֹמֵר: "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ" (תהילים צב, ו),
וּפְדֵנִי מִתְּהוֹמוֹת הַנְּשִׁיָּה וְאַל תִּזְכֹּר לִי עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד" (שם עט, ח),
וְהַצִּילֵנִי וְהַעֲלֵנִי מֵעִמְקֵי מְצוּלוֹת הַיָּם שֶׁנִּלְכַּדְתִּי בָּהֶן, וְאוֹמֵר: "אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם" (שם סח, כג), וְנֶאֱמַר: "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה" (הושע יד, ה),
וְזַכֵּנִי לִשְׁאֹב מֵימֵי הַתּוֹרָה בְּשָֹשֹוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְּשׁוּעָה, מִמֵּי בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם הַנְּבִיאָה,
וְטַהֲרֵנִי מִתּוֹךְ הַהִתְבַּטְּלוּת וּמִנְּמִיכוּת וְשִׁפְלוּת הָרוּחַ, וְאָמְרוּ אֵין "בִּטּוּל" אֶלָּא אוֹתִיּוֹת "טִבּוּל", לְשׁוֹן טְבִילָה, וְאוֹמֵר: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל לו, כה).