(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ב) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים: (פרק יג)
מדוע דבר ה' בעניין הנגעים הופנה גם לאהרן? מדוע לא היה די שיופנה, כמו ברובם המוחלט של המקרים, למשה בלבד?
לכאורה היה ניתן להשיב על שאלה זו בקלות, שהדבר נובע משותפותו ההכרחית והבלעדית של "אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" או "אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים" בתהליכי הטומאה והטהרה של המצורע. אולם, גם פרשת מאכלות אסורות שבפרשה הקודמת, פרשת שמיני, הופנתה "אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן" (יא, א), וכך גם פרשת זב ונידה שבפרשת מצורע (טו, א), ובמצוות אלו אין תפקיד מיוחד לכהנים.
זאת ועוד, בפרשות העוסקות בענייני הקרבנות (לעיל פרק א ואילך), ובפרשת יולדת שבפרשת תזריע (יב, א), ובפרשת קרבן המצורע שבתחילת פרשת מצורע (יד, א), שהן פרשות העוסקות בהחלט בתפקיד מובהק של הכהנים, לא הופנה הדיבור לאהרן אלא אך למשה. מכאן ששותפותו של אהרן אינה נובעת מהיות הנושא הנדון במסגרת תפקידו, אלא הדבר נובע בהכרח מסיבה אחרת.
למצוות אלו יש לא רק פן עיוני ומעשי אלא גם פן חינוכי
כותב הרש"ר הירש: "נראה אפוא, שזו משמעות הזכרת שם אהרן בצד שם משה - בפתיחה להלכות מאכלות אסורות וטומאת מגע, טומאת צרעת וטומאת זב ונידה וזבה: ביקש הכתוב להדגיש את חשיבותם המיוחדת של חוקים אלה – לא רק ללימוד העיוני ולקיום המעשי, המיוצגים על-ידי משה – אלא גם לעיצובם ולחינוכם של היחידים בישראל, למען ילמדו ויקיימו אותם חוקים".
שיתופו של אהרן בדבר ה' בנושאים הנזכרים (מאכלות אסורות וענייני טומאה), נועדה כדי להדגיש שלמצוות אלו יש לא רק פן עיוני ומעשי, המיוצג על-ידי משה, אלא גם פן חינוכי, המיוצג על-ידי אהרן.
"משה הוא המוסר והמלמד תורה ואילו אהרן הוא המחנך לקיום מצוותיה"
דברים כעין אלו כתב הרש"ר הירש קצת יותר בהרחבה בפירושו לפרשת מאכלות אסורות שבפרשת שמיני, ונעיין גם בהם. שם הוא מרחיב בעניין תפקידיהם השונים של משה ואהרן ובעניין מעמדם באומה ביחס לתורה.
כך הוא כותב: "משה הוא המוסר והמלמד תורה ואילו אהרן הוא המחנך לקיום מצוותיה והצלחת פעילותם הלאומית תלויה במיוחד בהלכות אלה. שליחות משה פונה אל הרוח והדעת ואילו שליחות אהרן פונה לנפש ולרצון שליחות שניהם תלויה בכך, שהעם ישמור הלכות אלה. בהן יונח יסוד האומה בפעם השניה – בדרגה נעלה יותר".
משה איש הקיום - אהרון איש החינוך
תפקידיהם השונים של משה ואהרן גורמת בהכרח לאופנים שונים של פנייה אל העם ביחס לקיום התורה ומצוותיה. משה הוא איש הלימוד העיוני והקיום המעשי וממילא הוא פונה אל הרוח והדעת. לעומתו אהרן הוא איש החינוך וממילא הוא פונה אל הנפש והרצון. במצוות הנדונות (מאכלות אסורות וענייני טומאה) זקוקים לשניהם, ולכן דבר ה' פונה לשניהם. הסיבה לצורך בשניהם היא כיון ש"בהן יונח יסוד האומה בפעם השניה – בדרגה נעלה יותר".
תזריע, מצורע ואחרי מות, הן הפרשות המובילות לקראת "קדשים תהיו"
משמעותו של המשפט האחרון מתבררת בהמשך דבריו של הרש"ר הירש, שם הוא מתאר את מבנה הפרשות מאמצע פרשת בא שבספר שמות ועד אמצע ספר ויקרא, ואת מטרתן ביחס לבניין האומה הישראלית; כך הוא כותב:
"חודש ופסח יצרו את גופה הלאומי. פרשת משפטים הסדירה את חייה החברתיים. מפרשת תרומה ועד פרק יא של שמיני הוקם המשכן, הוא שהעמיד את חזון התורה כמטרת שיא בקרב האומה. והן זה כל עצמו של חזון זה: העם כולו – על כל פרטיו – יהיה 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. אולם אל יהא חזון זה רק סמל המקדש אלא יהפוך למציאות בכל פינות החיים של כל בן ובת לאומה".
הוא ממשיך: "יהא הכלל החונה מסביב למקדש ראוי לקריאה הפונה לכל בניו ובנותיו: קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" (להלן יט, ב) אך לשם כך יש צורך באנשים, שהורתם ולידתם וכל מזונם הם במיוחד לצורך המטרה הזאת יש צורך במשטר של אנשים, שנולדו וניזונו לחזון הקודש של התורה. משטר זה הונח על-פי ה' בפרשת שמיני, תזריע, מצורע ואחרי מות, הן הן הפרשות, המובילות לקראת "קדשים תהיו".
העברת חזון התורה מן הקודש אל כל שכבות העם
לאחר יצירת הגוף הלאומי של האומה והסדרת העניינים החברתיים הועמד חזון התורה על ידי הקמת המשכן. אולם חזון התורה אינו מהווה רק סמל המקדש אלא צריך שיהפוך למציאות בכל פינות החיים. זהו תפקידן של פרשות מאכלות אסורות וענייני הטומאה – להניח את "יסוד האומה בפעם השניה – בדרגה נעלה יותר".
יסוד האומה בדרגה נעלה יותר הוא העברת חזון התורה מן הקודש אל כל שכבות העם, ועל ידי זה להפוך את כל העם ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש". במובן זה הפרשה הקודמת, פרשותינו, והפרשה הבאה מהוות יחד הכנה לפרשת "קדשים תהיו".
שותפות של איש העיון והקיום (משה) ואיש החינוך (אהרן) הכרחית כדי להגיע לכך, ולכן דבר ה' בענייני המאכלות והטומאות הופנה לשניהם. שמירת דינים אלו "תשתול, תזון ותחנך אנשי קודש, האמונים על תורת ה'".