פרשות השבוע חותמות את הלכות טומאה וטהרה בספר ויקרא. מקום מרכזי יש לענייני טומאות הצרעת (הגוף, הבגד והבית שהם שלוש מעטפות האדם: העור, הבגד והבית) והדרך להיטהר מכל אחת מהן.
ההפטרה, הלקוחה מתוך ספר מלכים ב פרק ז, מתארת אירוע בו היו מעורבים ארבעה מצורעים.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
ההפטרה קשורה באירוע קשה בימי אלישע הנביא. האויב הארמי הטיל מצור ממושך על שומרון, ובעיר היה רעב כבד, עד שאנשי העיר החלו לאכול חמורים ואף בשר אדם. בעת ההיא בא דבר ה והודיע על מהפך קיצוני שיהיה למחרת: המצור יפסק ולעם יהיה שפע של אוכל, ובזול. ההפטרה מתארת כיצד התקיימו הדברים, אף שנשמעו הזויים בעת השמעתם.
מצורע הוא אדם שדבק בו נגע הצרעת. נגע זה מבטא בתנ"ך מציאות רוחנית-ניסית-הלכתית, המטופלת בכלים "רוחניים": הכהן הוא המאבחן, טומאת המצורע מסולקת בעשייה הלכתית - הזאה, גילוח, כיבוס בגדים, טבילה, קרבן. הלכות מצורע לא חלות היום למרות שקיימת מחלת עור בשם צרעת. אין בינה לבין הצרעת התנ"כית אלא שיתוף שם בלבד.
האירועים התנ"כיים בהם מצאנו אנשים שנפגעו בצרעת, קשורים בכישלונם בהתנשאות על זולתם (לשון הרע, גאווה, ביטול כבוד שמים). התנשאות היא זלזול והתרחקות מהסובבים. אחת הדרכים בהם נענש המצורע היא: דחייתו מן החברה - הוצאתו מחוץ למחנה. מידה כנגד מידה: הוא דחק אחרים החוצה, אחרים דוחקים אותו...
עד היום אנו מכנים אדם שהחברה דוחקת אותו החוצה - מצורע, גם כאשר עורו אינו נגוע כלל. מצורע הוא שם נרדף לאדם מבודד חברתית, דחוי.
מצב בהפטרה: על בידוד והתחברות
המצור ההדוק של ארם על שומרון, אותו מתארת ההפטרה, בודד את בירת ישראל החוטאת. מחוץ לעיר שהו ארבעה מצורעים, כמתחייב מהלכות מצורע. הרעב הקשה שפגע בעיר בעקבות המצור, לא פסח גם על המצורעים, והם החליטו לנסות למצוא מזון אצל הצבא הארמי שצר על העיר. (מותם מרעב בסמוך לשער העיר היה וודאי, ואילו הריגתם בידי הארמים לא היתה וודאית.)
בהתקרבם למחנה ארם, תוך חששות כבדים, הם גילו לתדהמתם מחנה נטוש. ניכר היה שהחיילים ברחו מבוהלים (מסיבה לא ברורה) בהותירם אחריהם מזון ורכוש רב. המצורעים הרעבים התנפלו על המזון, ואחר כך על הרכוש, עד שמילאו כל תאוותם.... ואז חשו שלא בנוח, על שלא שיתפו גם את אנשי העיר הרעבים בשפע המופקר.
הם שבו לעיר ודווחו לזקיפים שבשער שומרון הנצורה על המצב החדש. לאחר תהליך אימות זהיר וממושך של המהפך המדהים, הצטרפו אנשי העיר כולם לחגיגת השפע.
דווקא המצורעים, שהיו מחוץ למעגל החברה בשל מעשיהם וצרעתם, הם שגילו כי טבעת הבידוד הוסרה מעל העיר. כאשר הפסיקו לחשוב רק על עצמם ופנו לאנשי העיר כדי לצרף אותם למעגל השפע, הם תיקנו את כישלון בידודם, ובכך הביאו טובה לכלל אנשי העיר, המבודדים והרעבים.
גם אם נכשלנו אפשר לתקן. על כישלון של התרחקות ובידוד נענה בחיבור ובמעורבות. בהפטרה למדנו: ערבות ומעורבות מסלקות רעב ומובילות למציאות ערבה ונעימה.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון