(ב) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: (ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
(פרק כו)
יצחק זוכה לברכות בזכות אברהם אביו. התלות של יצחק באברהם עוררה את רבי עובדיה ספורנו למחשבה שיצחק אינו ראוי לברכה בזכות עצמו. כך כתב:
"והנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה, וכן למטה באמרו 'והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי' (פסוק כד), ולא כן אמר ליעקב, כל שכן לאברהם".
אברהם ויעקב זכו לברכה בזכות עצמם, אך ברכתו של יצחק מנומקת כאן ובהמשך בשל מעשיו של אברהם ולא בשל מעשיו שלו. הקב"ה גם פירט את מעשיו של אברהם שזיכוהו, ואף את בנו, בברכות: "וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי", מבאר ר"ע ספורנו:
"וישמר משמרתי. עשה תמיד המשמרת המיוחדת לי, שהיא לגמול חסד, כאמרו "כל אורחות ה' חסד ואמת" (תהלים כה, י), ולהורות חטאים בדרך, וזה עשה כאשר קרא בשם ה'. ושמר גם כן "מצותי חקותי ותורתי", שנצטוו בני נח, ובכן היה נאה דורש ונאה מקיים כמופת לרבים".
אברהם היה איש חסד, ובזה שמר את "המשמרת המיוחדת" לקב"ה. המאפיין את אברהם הוא גם הקריאה בשם ה', פרסום שם ה' לרבים, "להורות חטאים בדרך", ויתכן שגם זה במסגרת הרצון לגמול חסד. בין כך ובין כך אברהם היה נאה דורש ונאה מקיים ושמר מצוות ה' חוקותיו ותורותיו "כמופת לרבים".
יצחק לא הלך בדרך זו ולא קרא בשם ה'. בכך מבאר ר"ע ספורנו את תליית ברכתו של יצחק בזכותו של אברהם אביו. אמנם יצחק עתיד להשתנות, ולכן הוסיף ר"ע ספורנו בהמשך לדבריו שצוטטו לעיל בעניין יצחק שתלה לו בזכות אחרים: "וזה היה קודם שהתעורר יצחק לקרוא בשם ה'". לפני שקרא יצחק בשם ה' היה תלוי בזכות אביו. בהמשך הלך יצחק בדרכו של אברהם וזכה לברכה בזכות עצמו; ממשיך ר"ע ספורנו:
"אבל אחר שקרא בשם ה' נאמר "ואבימלך הלך אליו מגרר", ואמרו: "רָאוֹ ראינו כי היה ה' עמך... אתה עתה ברוך ה'". ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונה".
השינוי בדרכו של יצחק מתואר בהמשך הפרק (פסוקים כג-כו): "וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר. וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר.. ". באותו לילה שנראה אליו ה' עדיין הברכה היתה "בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי". לאחר מכן בנה יצחק מזבח וקרא בשם ה', "ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונה" – הכל השתנה. כך כתב ר"ע ספורנו גם בביאורו לפסוקים כה-כו:
"ויקרא בשם ה'... ויכרו שם עבדי יצחק באר. ואבימלך הלך אליו. אחר שהתעורר לקרוא בשם ה' כרו שם עבדי יצחק באר מצלחת בלתי מריבה, ואבימלך הלך אליו לכרות ברית ולא הזיקוהו עוד".
יצחק "התעורר לקרוא בשם ה'". האם הבין יצחק את המילים "בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי"
כתוכחה על כך שהוא תלוי בזכותו של אביו כי אינו הולך בדרכו של אביו? זאת, ר"ע ספורנו אינו כותב. בכל אופן יצחק התעורר לקרוא בשם ה' וזכה לברכה בזכות עצמו, וזהו פשר הסמיכות בין הקריאה בשם ה' למציאת "באר מצלחת בלתי מריבה" ולבואו של אבימלך אליו על מנת לכרות אתו ברית, וכדברי אבימלך ועבדיו: "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ... אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה'". יצחק זכה לכך שה' עמו ולברכת ה', והחשוב מכל הוא שכעת זה בזכות עצמו, בזכות שקרא בשם ה'.
כאמור, לעומת זאת, יעקב כמו אברהם מלכתחילה זכה לברכה בזכות עצמו, והיה זה בזכות מעשיו; כותב ר"ע ספורנו:
"אמנם ליעקב לא תלה בזכות אחרים כלל, כי הוא אמנם מנעוריו יושב אהלים, ללמוד וללמד דעת את העם, בפרט באהלי שם ועבר ששם עלה כל מבקש ה' בלי ספק".
יעקב לא עבר את השינוי שעבר אביו, "כי הוא אמנם מנעוריו יושב אהלים". כבר משעה שגדלו עשו ויעקב "הַנְּעָרִים" ועשו בחר להיות איש יודע ציד איש שדה, היה יעקב "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (כה, כז) – "ללמוד וללמד דעת את העם". יעקב לא רק למד באהלי שם ועבר מנעוריו, אלא גם ראה לעצמו כמטרה "ללמד דעת את העם". בזכות קריאה זו בשם ה' זכה לברכה בזכות עצמו.