החל בפרשת "תולדות" מלווה אותנו דמותו של עשו, המכונה בפינו "עשו הרשע". אולם, כאשר אנחנו בוחנים את דמותו, אנחנו מגלים עד כמה מורכב הוא האדם. "אור וחושך משמשים אצלו בערבוביה".
מצד אחד – מביא רש"י (בראשית פרק כה, כב) על הפסוק – "ויתרוצצו הבנים בקרבה" –
רבותינו דרשוהו לשון ריצה. כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת.
כבר ברחם אמו, יש לו נטיות להתנהגות שלילית.
"ויגדלו הנערים ויהי עשו" (שם, כז) – אומר רש"י: כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה, זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה.
"יודע ציד" – מה הוא יודע? לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: אבא, היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות.
"ויבא עשו מן השדה והוא עייף" – ברציחה ... "ויבז עשו את הבכורה" – העיד הכתוב על רשעו, שביזה עבודתו של מקום. עד כאן – על התנהגותו השלילית.
מצד שני – עד כמה מקפיד עשו על מצות כיבוד אב!
א. על הפסוק "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית, ותַלבש את יעקב בנה הקטן" (בראשית פרק כז, טו), אומר המדרש (בראשית רבה, וילנא פרשה סה):
"אשר איתה בבית" – שבהן היה משמש את אביו (היו לו בגדים מיוחדים, שבהם היה משמש את אביו). אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך, הייתי יוצא בבגדים נקיים. אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות.
ב. לאחר שגילה עשו, שיעקב הקדים אותו אצל אביו וקיבל את הברכות במקומו (פרק כז, לד-מא):
"ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי: ויאמר: בא אחיך במרמה ויקח ברכתך … וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו, ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.
מביא רש"י: יקרבו ימי אבל אבי - כמשמעו, שלא אצער את אבא!
למרות כעסו הרב, חשוב לו לעשו "שלא אצער את אבא".
ג. עשו חינך גם את ילדיו לקיים מצות כיבוד אב:
מסופר בפרשת "ויצא" (בראשית כט, יא), שלאחר שנאלץ יעקב לעזוב את בית הוריו,
כאשר הוא פוגש את רחל – "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" – מביא רש"י את דברי חכמינו: מדוע בכה יעקב?
"ויבך" - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. דבר אחר: לפי שבא בידים ריקניות. אמר: אליעזר, עבד אבי אבא, היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני – אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו, והשיגו. ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק (קבל ממנו חום ואהבה), משך ידו (היה לו לא נעים לפגוע ביעקב, שהוא בנו של יצחק. תהיה זו פגיעה ביצחק) אמר לו: מה אעשה לציוויו של אבא? הרי אבא ציוה אותי להרוג אותך!
דברים אלה של אליפז, מדהימים! הוא מוכן להרוג את יעקב, החף מכל פשע, אבל איננו מוכן לעבור על מצות אביו! עד כמה היתה מצות כיבוד אב מושרשת אצלו!
אמר לו יעקב: טול מה שבידי, והעני חשוב כמת (וייחשב כאילו הרגת אותי).
למרות "רשעותו" של עשו, אפשר לראות אצלו גם "נקודות אור".
ללמדנו, עד כמה מורכב הוא האדם, ואין לשפוט אותו במבט שטחי!
האדם מורכב מגוף ומנשמה. פעם מתגברת הנשמה על הגוף, ופעם – הגוף על הנשמה.