דרוש מנהיג - "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"
מהן התכונות המאפיינות את האיש שנשלח לגאול את ישראל ולהנהיגם? (עיינו למשל: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", "ויקם משה ויושיען וישק את צאנן", "מי אנוכי כי אלך אל פרעה", "לא איש דברים אנוכי...כי כבד פה וכבד לשון אני")? מה היחס בינו לבין דמויות המנהיגים שאנו מכירים כיום מתחום הפוליטיקה והמדינאות? איזה משקל אתם נותנים ליכולת הרטורית, להופעה החיצונית ולהיותו עובר מסך של מנהיג/שגריר/נואם, לעומת עצם האישיות והמידות שלו? מה פשר העובדה שדווקא מנהיג ישראל גדל כילד בביתו של פרעה הרשע כנסיך מצרים, ואת מרבית שנותיו הבוגרות בילה בארץ זרה (מדין) וְעָבַד כְּרוֹעֶה צאן?
יאללה, מכות, יאללה - "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (ב,יג)
בשנים האחרונות אנו עדים להתעצמות משמעותית של תופעת האלימות בארץ. מה גורם לחברה בישראל להיות כה אלימה? מה מביא ילד לסגל לעצמו את הכוחנות והאגרסיביות כשיטה לפתרון בעיות? האם אלימות מילולית חמורה, בעיניכם, פחות מאלימות פיזית? מדוע? איך לדעתכם נכון להתמודד עם העניין? (ענישה מחמירה יותר/הגבלה על פרסום תכנים אלימים במדיה/חינוך לסובלנות/משהו אחר)?
מקומות מקודשים - "וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" (ג,ה)
עבור רבים בית הכנסת מהווה מקום מפגש שבועי ומוקד התרחשות חברתית. משמח מאוד לראות חברים שלא נפגשת איתם שבוע שלם, ובאופן טבעי יש גם הרבה על מה לדבר. מכאן קצרה הדרך להפוך את בית הכנסת למוקד דַבֶּרֶת בלתי פוסק וקבינט מדיני-בטחוני-כלכלי רועש. כיצד אפשר לשמור על אופיו של בית הכנסת כמקדש מעט ויחד עם זה למצוא דרך לתת מקום חיובי להתרחשות החברתית? מה לדעתכם השורש של תופעת האיחורים לבית הכנסת, המענה לסלולארי באמצע חזרת הש"ץ ומועדון העלעול בעלוני השבת? האם הקושי להתחבר לתפילה הוא בעצמו הבעיה שלנו, או שהוא סימפטום למשהו עמוק יותר?