וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר

(ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: (ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:

(פרק ב)

העובדה שנערותיה של בת פרעה הולכות על יד היאור נראית שולית עד כדי תמיהה מה טעם ראתה התורה לנכון לציין זאת. אולם כבר לימדונו חז"ל והמפרשים שלכל פרט בתורה ואף הנראה שולי ביותר ישנה משמעות.

אכן האלשיך הקדוש רואה משמעות לציון הליכתן של הנערות על יד היאור; וכך הוא כותב:

הורה הכתוב את אשר הפליא הוא יתברך לעשות עם משה. כי הלא לפי הטבע, היה קרוב הדבר יותר יפגעו נערותיה עם משה מלפגוע בו בת פרעה. כי הלא הוא היה על שפת היאור, ובת פרעה ירדה לרחוץ על היאור ממש פנימה, ונערותיה הולכות על יד היאור, שהוא על שפת היאור. והן הנה ראויות לראות את התיבה אשר על שפת היאור, יותר מבת פרעה. והאלהים עשה, כי היא שהיתה צדקת ותחמול עליו, ראתה את התיבה, ונערותיה לא ראו. וזה ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התבה, ונערותיה שבסמוך לא ראו.

ציון העובדה שנערות בת פרעה הולכות על יד היאור נועד להודיע גודל השגחת ה על משה. אמו של משה שמה אותו "בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (פסוק ג), ובת פרעה ירדה לרחוץ "עַל הַיְאֹר", דהיינו "ממש פנימה". בדרך הטבע נערותיה של בת פרעה ההולכות "עַל יַד הַיְאֹר" הן שהיו אמורות לראות את משה ולא בת פרעה. אך "האלהים עשה, כי היא שהיתה צדקת ותחמול עליו, ראתה את התיבה, ונערותיה לא ראו".

עוד זאת מדגיש האלשיך הקדוש בהמשך דבריו את גודל ההשגחה, שהרי התיבה לא היתה רק על שפת היאור אלא היתה "בַּסּוּף" - "נעלם מן העין בין בדי הסוף" - ולמרות זאת "ה האיר את עיניה ותראהו טרם יראוהו נערותיה, פן ימיתוהו על דבר מלך שלטון". אילו הנערות היו רואות את התיבה עם התינוק שבתוכה היו ממיתות את התינוק "על דבר מלך שלטון", אך בת פרעה במעמדה היתה יכולה להתעלם מן הצו המלכותי ולהפר אותו.

אמנם השגחת ה לא באה לידי ביטוי רק בפרט זה אלא בכלל בכל המאורע המוזר שבו בת פרעה יורדת "כאחת הרקות" לרחוץ על היאור. מאורע זה נועד ללמד פרק בהשגחה האלוהית. כך כותב האלשיך הקדוש בלשון נהדרת ומשובצת בפסוקים לרוב:

הורה הוא יתברך, איך נואלו שרי צוען, חכמי יועצי פרעה. העולה על רוחם יש לאל ידם להפר עצת אלהי עולם ה, אשר יעץ לברוא מושיע את ישראל, באומרם אל פרעה כל הבן הילוד יצוה להשליכו היאורה. והורה הוא יתברך, שאחרי שה צבאות יעץ מי יפר?! ולא עוד, כי בעת אומרם אליו כבר הושלך מושיען של ישראל היאורה, אז יוצאת חלציו תחלץ חושים, כבודה בת מלך פנימה, אשר לא ניסתה לצאת לרחוץ על היאור כאחת הרקות, כי לא יחסר מרחץ לה בית המלכות. ומן המים תמשהו תביאהו ותטעהו בהיכל המלך אביה, המבקש את נפשו, ושם ירעה ושם ירבץ עד כי גדל וכלה סעיפיו.

התכנית האלהית היא "לברוא מושיע את ישראל". יועצי פרעה יועצים לו לצוות להשליך כל הבן הילוד כדי להפר את עצת עליון. כשהושם משה בתיבה על שפת היאור חשבו יועצי פרעה שעצתם הצליחה, והודיעו לפרעה "כבר הושלך מושיען של ישראל היאורה" (ראה שמות רבה פרשה א, כד). דווקא אז יצאה בתו של פרעה באופן מפתיע לרחוץ על היאור למרות שמעולם לא עשתה זאת ("כבודה בת מלך פנימה, אשר לא ניסתה לצאת לרחוץ על היאור כאחת הרקות, כי לא יחסר מרחץ לה בית המלכות"), והיא אשר משתה את מושיען של ישראל והביאתו בית המלכות וגידלתו שם, וכדברי המדרש שנראה שעמד לנגד עיניו של האלשיך הקדוש בכותבו את הדברים (שמות רבה פרשה א, כו):

היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו כאלו הוא בנה ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך, ולפי שהיה יפה הכל מתאוים לראותו, מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו, והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול, וכן הקב"ה אמר לחירם (יחזקאל כח, יח) וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ, וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה, ואף מלך המשיח שעתיד ליפרע מאדום יושב עמהם במדינה שנאמר (ישעיהו כז, י) שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ.

עצת ה היא תקום, התכנית האלוהית תתממש על אפם וחמתם של פרעה ויועציו, יגדל מושיע לישראל. ולא זו בלבד שיגדל מושיע לישראל, אלא שיגדל על ידי בת פרעה ובביתו של פרעה, כי "אחרי שה צבאות יעץ מי יפר?!".