"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ..."
אפתח בשאלה. מהו התפקיד של המנהל? או אם נשאל אחרת: לו הייתם מאפיינים את הארגון לאיברים בתוך גוף האדם, לאיזה איבר הייתם מקבילים את המנהל? זו לא שאלה קלה, חישבו רגע לפני שאתם עונים: האם המנהל הוא ה"מוח" שמניע את החברה? האם הוא הזרועות, מערכת העצבים, ואלי ה"עור", המעטפת הכללית?
את התשובה מצאתי בדבריו של רבי יצחק עראמה, מגדולי יהדות ספרד בדור הגירוש, שכותב כי ישנם שלושה סוגים של "ארגונים" של פריטים רבים שמהווים ביחד מכלול שלם.
שלושת סוגי הארגונים
הסוג האחד זוהי ממלכה, שיש בה נתינים רבים, ובראשה עומד מלך. זה שתפקידו הוא לדאוג לרווחת הממלכה, לתכלל ולתעל את האנרגיות של כל יחיד ויחיד לטובת הכלל. הסוג השני זהו בית. פשוט תא משפחתי. גם בו יש פריטים רבים, ובראשו עומדת האשה, מלכת הבית, עיקר הבית. או "עקרת הבית" כפי שמכנים אותה חז"ל. הסוג השלישי הוא: גוף האדם. גם הוא מורכב מאיברים רבים, אבל בראשו עומד ה-איבד שבזכותו הכל יעבוד: זהו הלב, ששולח אנרגיות לכל האיברים, והם סרים למשמעתו, פועלים להביא מזון, לעכל אותו, ולנקות את הפסולת.
מלך – הוא הלב של החברה. כאשר הוא פועל לטובת הכלל, כולם נהנים. ואם הוא פועל לטובת עצמו בלבד – זוהי דיקטטורה הרסנית. שימו לב גם למיקומו של הלב: הוא לא ננעל לו באיזשהו משרד במרומי המגדל. הוא נמצא במרכז, ומשם הוא מסוגל לשלוח אנרגיות לכל האיברים. הוא חלק מהכלל והוא נוכח במרחב.
העובדים כולם עובדים אצלו – והוא עובד אצל כולם
כאשר התורה מצווה אותנו להעמיד מלך, היא מבקשת לוודא שהחברה תעבוד כארגון מסודר, ושהפקיד הבכיר, המלך, יערוב לטובת כלל החברה. כ זה בגוף האדם, כך זה בבית ומשפחה, כך זה במדינה, וככה זה גם בחברה. על המנהל לוודא מול עצמו שהוא עובד לטובת הכלל, דואג שכל אחד יישם את מטרות החברה, ולא משתמש בחברה ובעובדים לצרכיו האישיים. יש לו תפקיד. העובדים כולם עובדים אצלו – והוא עובד אצל כולם.
או אולי נכון יותר, כולם יחד עובדים במשותף למען אותה מטרה. אם אנחנו, המנהלים, נשאל את עצמינו בסוף כל יום את השאלה הפשוטה: "האם אכן קיימתי את ההבטחה שלי מול העובדים ומטרות החברה" ללא ספק נשפר את הביצועים שלנו בתוך זמן קצר.