(יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: (פרק טז)
בנוגע לפסוק הראשון בפרשתנו, פרשת שופטים, "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ... ", כותב הרב קלמן קלונימוס אפשטיין בעל "מאור ושמש":
"הענין הוא כך, מי שהוא רוצה להיות עובד ה' באמת - אזי מחויב תמיד להשגיח על מעשיו. דהיינו, לא מבעיא שלא יעשה חלילה מעשה לא טוב - אלא אפילו המעשים טובים שעושה, ותפילתו ולימודו, ימשמש היטב אם היו בדחילו ורחימא כראוי, ואם הם זַכִּים וצלולים בלי שום מחשבת פסול, או אֶל איזה פניה. וזהו שכיוונו בגמרא (עירובין יג ע"ב) "יפשפש במעשיו, ואמרי לה ימשמש במעשיו". פירוש "יפשפש במעשיו" הוא, לראות אם לא עבר על 'לא-תעשה' או על 'עשה'; ו"ימשמש במעשיו" הכוונה היא, למשמש במעשיו הטובים, אם הם בכל תקונים בדחילא ורחימא ובלי מחשבת פיסול ופניה, כן שמעתי מאדמו"ר הרב מו"ה יעקב יצחק לאנציטר זלה"ה".
בגמרא עירובין יג ע"ב מובא: "תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו". על האדם מוטלת החובה לפשפש במעשיו, ויש אומרים למשמש במעשיו.
"מאור ושמש" מציין שמי שרוצה "להיות עובד ה' באמת" צריך גם לפשפש במעשיו וגם למשמש במעשיו. לפשפש במעשיו הכוונה היא לבדוק את עצמו שלא עבר על מצוות עשה או לא תעשה, ולמשמש במעשיו הכוונה היא לבדוק שמעשיו הטובים נעשו לשם שמים, באופן זך וצלול, בלי פניה ובלי שום מחשבת פסול.
את הדברים האלה כותב "מאור ושמש" בשם "אדמו"ר הרב מו"ה יעקב יצחק לאנציטר זלה"ה". על פי רעיון זה מבאר "מאור ושמש" את הפסוק "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ... ". כך הוא כותב:
"וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הפסוק הנ"ל; "שופטים ושוטרים תתן לך" פירוש, שתתן לך בעצמך כנ"ל, שצדיק צריך ליתן לו לעצמו שופטים לשפוט את היצר הטוב שלו, ושוטרים לענוש את עצמו ולעשות תשובה. "בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך" פירוש, דהיינו בכל שעורים דִּילֵיהּ שמשער בחכמה, דהיינו החכמה שה' אלהיך נותן לך, שנותן לו ה' יתברך במתנה שעל ידם יוכל לשער בשיעורין דיליה, האיך לעשות תורה ומצות ומעשים טובים - את זה צריך לשפוט כנ"ל... ובכל השיעורין דיליה צריך לשפוט אם הם זַכִּים וצלולים כנ"ל".
הפסוק אומר : "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ... ". אדם צריך לתת לעצמו שופטים ושוטרים, שופטים "לשפוט את היצר הטוב שלו", ושוטרים "לענוש את עצמו ולעשות תשובה". שופטים ושוטרים אלה צריך האדם לעשות לעצמו בכל שעריו, כלומר בכל השיעורים שהוא משער בחכמה שחנן אותו ה', ובשיעורים אלה "צריך לשפוט אם הם זַכִּים וצלולים". בזה הוא בעצם מממש את המטרה שלשמה חנן אותו ה' בחכמה זו, כדי שיוכל "לשער בשיעורין דיליה, האיך לעשות תורה ומצות ומעשים טובים".
בשולי הדברים יש לציין, ש"מאור ושמש" כתב, כאמור, בשם "אדמו"ר הרב מו"ה יעקב יצחק לאנציטר זלה"ה" הבדל בין הביטוי לפשפש במעשים ובין הביטוי למשמש במעשים, ביטויים המופיעים בגמרא עירובין, וביאר שמשמוש במעשים הוא בדיקת המעשים הטובים שהוא עושה.
דברים דומים מאד כתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים, פרק ג. הרמח"ל, שנולד באיטליה ונפטר בארץ ישראל, חי במחצית הראשונה של המאה הי"ח, שנים לא רבות לפני "מאור ושמש" שחי בפולין במחצית השניה של המאה הי"ח ובתחילת המאה הי"ט. כך כתב הרמח"ל בנוגע ללשונות "יפשפש במעשיו" ו"ימשמש במעשיו" שבגמרא עירובין:
"ותראה ששני הלשונות הם שתי אזהרות טובות ומועילות מאד: כי הנה הפשפוש במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בו, הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם הולכים על פי מצות ה' וחקיו, כי כל אשר ימצא מאלה יבערם מן העולם. אך המשמוש היא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם, לחקור ולראות היש בענינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע שיצטרך להסירו ולבערו. והרי זה כממשמש בבגד לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי - כן ימשמש במעשיו לבחון תכונתם בתכלית ההבחנה עד שישאר זך ונקי. כלל הדבר: יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל-שכן עבירה ופשע".