האם אנחנו, המנהלים, יכולים לדעת האם העובדים שלנו מבצעים את העבודה המוטלת עליהם? זו שאלה די קלה, נוכל לדעת אותה מתוך טבלאות אקסל או מכלי מדידה אחרים .זו שאלה טכנית של כמות והספק. אבל אם נשאל שאלה אחרת: האם העובדים שלנו אוהבים את העבודה שלהם? זו כבר שאלה מורכבת הרבה יותר.
לכולנו ברור בחשיבות העצומה של האהבה של העובד לעבודה שלנו. אינו דומה עובד שמבצע עבודה מתוך אילוץ, לאדם שמאוהב בחדוות היצירה. יחד עם זאת, לא תמיד ברור לנו ממעמקי כורסת המנהל, כשאנחנו ישובים אל מול גרף כזה או אחר, האם העובד בשטח מרוצה או ממורמר. האם הוא משקיע את מיטב כישוריו או שהוא פועל כמי שכפאו שד.
בציווי הצדקה אין חפץ שהאדם ימלא פקודות אלא יהיה רגיש יותר לסביבה
רבי יצחק ערמאה, מגדולי ספרד שבדור הגירוש, מצביע על כלי שיעזור לנו לאבחן את מידת האהבה: לצאת מאזור הנוחות, להתרומם מכיסא המנהלים, להרים את העיניים מהטבלאות והנתונים היבשים, ולהתבונן לעומק בפנים של האדם. לנסות לזהות מה האדם שלפניי מרגיש כעת. האם מבע פניו משדר שמחה וסיפוק, או מרמור וקושי.
כאשר אלוקים מצווה את האדם להעניק צדקה לעניים, הוא אינו חפץ שהאדם "ימלא פקודות", השאיפה היא להפוך את ליבו של האדם לזולתני יותר, רגיש לסביבה, אכפתי ואמפתי. לכן הוא מצווה: "נתון תיתן לו, ולא ירע לבבך בתיתך לו". לא מספיק רק לתת את הצדקה, המניע חשוב לא פחות: שבירת תכונת הקמצנות, ורכישת האופי של האחריות החברתית.
כאשר האדם מזוהה עם המטרה, זה מלמד על כך שהוא פועל מבפנים. כמנהלים, עלינו לשים לב לכך שהעובדים שלנו מזוהים עם מטרות העל של החברה. עלינו ללמד אותם ולהראות להם במה החברה תורמת לאנושות – ולהם – הרבה מעבר למשכורת. משכורות, צריך לזכור, נמצאות בכל חברה בשוק. אבל המטרה הייחודית שלנו בחברה, הדרך בה החברה מביאה תרומה וברכה לחברה, היא ייחודית ונמצאת רק בארגון שלנו.
כל עובד רוצה לדעת שהעבודה שלו משפיעה ותורמת למעגלים נוספים חוץ מלעצמו כמובן.
אומרים שהמנכ"ל הוא איש מכירות הטוב ביותר לארגון: הוא "מוכר" למשקיעים, בעלי המניות, העובדים, הלקוחות, אבל כשהמסר הוא רק טכני, זה לא יעבור, צריך לדעת לספר את הסיפור, לחבר לסיפור גדול יותר שנותן משמעות, זאת אומנות.
יצא לנו להיות בחופשה משפחתית לפני מספר ימים, העובדים במלון עושים עבודת קודש ממש ונותנים מעצמם, אפשר להגיד שבתפקיד של מתן שרות תחושת הכפיות טובה לפעמים גדולה ובטח כשהעבודה טכנית ברובה, מצאתי שם מנהל שהיה מוכשר, הוא גרם לעובדים להרגיש שליחות, איך? הסביר ונתן דוגמאות כמה לאנשים שמגיעים חשובה ההפוגה הזו, איך לילדים ההפעלות זה מה שחסר להם בבית ואיך החיוך שלהם ישפר הרגשה להורים שבאו לחופשה וצריכים להיות בשמחה. זה נקרא לדרבן מתוך משמעות ושליחות.
כאשר מנהל משדר ומתקשר את העקרונות הללו לעובדים, ומראה להם כיצד הפעולות הטכניות שלהם מקדמות את מטרת העל – הוא מעניק להם את הדבר החשוב ביותר בחייה של חברה ובקריירה של עובד לא פחות: קוראים לזה משמעות.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול".