משה רבנו מונה בפרשתנו את שבחה של ארץ ישראל, אשר היא ארץ נחלי מים, זבת חלב ודבש, עשירה בברזל ונחושת, ועוד. הביטוי המסכם את שבחה של ארץ ישראל, והוא אולי כולל את כל השבחים הנוספים, הוא "לא תחסר כל בה".
נראה שתיאור זה הולם להפליא את ארצנו. ארץ ישראל איננה הארץ הפורייה ביותר מכל ארצות תבל. יש ארצות אחרות שיש בהן יותר נחלי מים, מחצבים או הרים נישאים. אך ארץ ישראל מיוחדת מאד במגוון הנופים והאקלימים הניגודי כל כך, המצוי בה בקרבה כה רבה – שפלת החוף, הרי הגליל הירוקים, צוקי מדבר יהודה, הרי אילת, נחלי הגולן, הדיונות בגוש קטיף, המכתשים, מרחבי הנגב והערבה, הרי יהודה והרי שומרון... כל אחד מאזורים אלו שונה מחברו באופן כה בולט, הן במראהו והן באקלים השורר בו, הן בצמחים ובבעלי החיים הגדלים בו והן באווירה שהנוף משרה על האוכלוסייה הגרה במקום, עד כדי כך שלעיתים נדמה שעברת כמה ארצות בדרכך. בתוך כמה שעות אתה מגיע מפסגת החרמון המושלג, דרך הכינרת, שאקלימה מגדל פירות טרופיים כבננות ומנגו, אל בקעת הירדן ואל ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם. אכן – "לא תחסר כל בה"...
התכונה המיוחדת הזו של ארץ ישראל איננה קוריוז תיירותי בלבד. זהו אחד ממאפייניה המרכזיים של ארץ ישראל, החושף בפנינו טפח ממעלתה הרוחנית של הארץ.
מפורסם הוא משל הכרם של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי – כשם שכל זן של ענבים בכרם יצלח דווקא בהר ספציפי המתאים לו מבחינת איכות הקרקע, תנאי האקלים וכו', כך גם עם ישראל יכול להגיע למעלתו ותפקידו רק בארץ ישראל. אלא שמשל זה דורש הבנה – בכרם ברור לנו כיצד תורמים המינרלים שבאדמה, המשקעים והאקלים לאיכות הענבים שבכרם; לעומת זאת אין זה גלוי וידוע במה תורמת דווקא ארץ ישראל להגשמת תפקידו של עם ישראל בעולם. ודאי, זוהי ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה תמיד מראשית שנה עד אחרית שנה, ורק בה ניתן להגיע לקרבת אלוקים הגבוהה ביותר, עד למעלת הנבואה – אך הקב"ה סיבב בהשגחתו העליונה כך שגם התנאים הגיאוגרפיים, האקלימיים והסביבתיים של ארץ ישראל מתאימים להיותה משכן לעם ישראל. נראים הדברים, שאף העושר והניגודיות בנופים ובסוגי האקלים השונים, בבחינת 'לא תחסר כל בה', אף הם מבטאים את קדושתה הרוחנית של הארץ ואת התאמתה לעם ישראל.
הרב קוק זצ"ל (אורות עמ' קל) מבאר את סגולתו של עם ישראל על ידי משל למעמדו של האדם בין כל בעלי החיים. לבעלי חיים רבים יש כוחות וכישרונות שאין לאדם. אנו איננו יכולים לרוץ כצ'יטה, לעוף כציפור, או לשחות כדג. ישנם בעלי חיים שיכולת הראייה או השמיעה שלהם מפותחת לאין ערוך על זו שלנו. אבל צירוף כל הסגולות הללו בכוח השכל הוא שנותן לאדם את יתרונו על פני כל בעלי החיים, כך שבסופו של דבר – בכוח שכלו, ובכוח האמצעים שהוא מייצר לעצמו – הוא מהיר מן הצ'יטה, ומגביה לעוף מן הנשר. כך לכל עם יש כשרון מיוחד לו ותכונה המאפיינת אותו, שבה הוא גדול יותר מעם ישראל. אך תפקידו של עם ישראל הוא לכלול ולקבץ בקרבו את כל התכונות והרעיונות המתגלים בכל העמים, ולאחד את כולם לעבודת ה'. בדרך זו יהיה עם ישראל 'אור לגויים' – עלינו להבין את ייחודו של כל עם, את האמת האלוקית שמביא עם זה לעולם, ולכלול גם אותה בתפיסה האמונית השלמה, הכוללת את כל נקודות האמת שבכל עם ובכל תנועה אנושית.
נמצא, שגם מבחינת התנאים החיצוניים, אין מתאימה מארץ ישראל להיות ארצו של עם ישראל. הלוא זהו גם מעמדה של ארץ ישראל בין הארצות – ישנן ארצות רבות אשר יש להן מאפיין בולט המופיע בגדלות מרשימה הרבה יותר מאשר בארץ ישראל. אך ארץ ישראל היא הכוללת את כל הנופים, את כל תנאי האקלים, את תמצית כל הארצות כולן.
והאדם הוא תבנית נוף מולדתו. אם נזכה להתקשר בעומק לכל חבלי ארץ ישראל, הגיוון והעושר הסביבתי בארץ ייצור בנו עושר רוחני ופתיחות לרעיונות רבים, ואנו נוכל לחשוף את נקודות האמת שבהם ולכלול את כולן בעבודת ה' שלנו, שאף היא – "לא תחסר כל בה".