צדיק תמים
"איש צדיק תמים"
צדיק משמעותו הוא בין אדם לשמים, ורשע הוא להיפך. אבל "צדיק תמים", משמעו שהוא צדיק גם בין אדם לחברו. (העמק דבר).
ורבי משה פינשטיין, ב"דרש משה" אומר: הקדימה התורה את התואר "איש" לפני "צדיק תמים", כי לפני שאדם הולך להיות צדיק תמים, עליו להיות קודם לכל איש. מי שאינו איש – אי אפשר לו להיות צדיק תמים.
ממשלת אחדות
"שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך"
בחזון "אחרית הימים" מתנבא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיה יא, ו). הלא בתיבת נח כבר חיו בשלום תחת קורת גג אחת: אדם ובהמה, חיה ועוף, נחשים ועקרבים, מה איפוא הפלא והחידוש? אלא, החידוש יהיה שב"אחרית הימים יחיו יחד בשלום כתוצאה של רוח חדשה של אהבה ואחווה שישררו בעולם "ומלאה הארץ דעת את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט). לא כן בתיבת נח, שם הסכנה המשותפת, סכנת המוות שריחפה עליהם היא שאיחדה אותם. (על התורה )
בזכות היצר
"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"
טוב מאוד – זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאוד? אלא שאילו לא יצר הרע, לא בנה אדם בית, לא נשא אישה, ולא הוליד, ולא נתן ונשא. (מדרש רבה).
ובמסכת סוכה (נב, א) מצאנו: לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע...צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים. צדיקים בוכים ואומרים: איך יכולנו לכבוש הר גבוה כל כזה? רשעים בוכים ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש חוט השערה הזה!.
השונא הגדול
"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"
השונא הגדול שיש לך בעולם, הוא יצרך. הוא נמסך בכוחות נפשך, מעורב במזג רוחך, משתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים, ומושל בסודות נפשך. הוא יועצך בכל תנועותיך הגלויות והנסתרות. כשאתה ישן הוא ער. כשאתה מתעלם ממנו, הוא אינו מתעלם ממך, עד שהוא מוציאך מארץ החיים (רבנו בחיי).
כיבוש היצר הטוב
"איזהו גיבור הכובש את יצרו"
מה שאמרו במשנה "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד, א), מוסב על היצר הטוב. חייב אדם לכבוש את היצר הטוב בתוך עצמו. לא להתבלט בו, ולא להתהדר בו, להלך עמו בראש חוצות להראות לכולם: ראו איזה יהודי טוב אני, ראו איזה יצר טוב יש לי (רבי ישראל מרוז'ין).
צדיק ורע
"יצר לב האדם"
אנשים סבורים שהיצר הרע דומה לגוי, ראשו גלוי ובלוריתו פרועה. אין הם מעלים כלל על דעתם, שהיצר הרע שלהם לבוש קפוטה וחובש שטריימל, פני קדוש לו וכולו חומרות וקנאת ה' צבאות (רבי דוב בר מרדושיץ).
כוחה של אחדות
"לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"
רבי יעקב יוסף מפולאנה בעל ה"תולדות" היה אומר: אנשי דור הפלגה היו כת של שקרנים שהתחזו לשלומי אמוני ישראל, על כן לא היה להם קיום והם כלו מאליהם. "ויאמרו איש אל רעהו: הבה נלבנה לבנים" – נלבש בגדים לבנים כדרך הצדיקים. "ונשרפה לשרפה" – נעשה את עצמנו מתפללים בהתלהבות. "ונעשה לנו שם" – על ידי כך יתפרסם שמנו בעולם כצדיקים. "ונבנה לנו עיר" – נכבוש כל אחד עיר לעצמו להיות בה מנהיג העדה; אך סופם "ותהי להם הלבנה לאבן" – היינו הבגדים הלבנים שהתעטפו בהם לאחז את עיני הבריות, נהיו להם לאבן ולמכשול; "והחמר היה להם לחומר" – שקעו בתוך החומריות; "ויפץ ה' אותם משם, כי שם בלל" – בעוונותינו הרבים נתעוררו על ידם קטטות ומריבות ושנאת חינם ונבללה שפתם, כי אין האחד יודע מה השני מדבר.