משפט הוא אחד משלושת העמודים שעליהם העולם עומד, כמו שאמר רשב"ג: "על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, על האמת ועל השלום, שנאמר: אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם" (אבות פ"א יח), ובמדרש (דב"ר ה) הוסיפו:"תן דעתך שאם הטית את הדין אתה מזעזע את העולם, שהוא אחד מרגליו". מפני חשיבותו של המשפט אין פלא שהתורה פתחה בו את הפרשה הראשונה מיד אחר מעמד הר סיני קבלת התורה, כמו שאמרו במדרש (שמו"ר פ"ל יא): "בבוקר נתנה התורה ובערב נתנו המשפטים" , וכל זאת כדי להדגיש שהמשפט הוא הבסיס שרק עליו אפשר להקים חברה בכלל וחברה תורנית בפרט. המרכיב המרכזי במשפט הוא הקודקס המשפטי, החוקים והתקנות שעל פיהם יש לפסוק את פסקי הדין, ואעפ"כ לפעמים המערכת המשפטית עם החוקים המושלמים ביותר יכולה להיות הרסנית עד כדי החרבת החברה, כמו שאמרו בגמרא (ב"מ ל ב): "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה", ובצדק שואלת הגמרא: "אלא דייני דמגיזתא לדיינו", (כלומר: האם עדיף שאת הדין ידונו שופטים אלימים?!) ועל כך משיבה הגמרא: "שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין". למדנו מכאן שגם מערכת משפטית המכילה את החוקים והדינים המושלמים ביותר, אינה עדיין הערובה הבטוחה להשלטת חיי הצדק בפועל בחיים, כי נוסף לחוקים ופסקי הדין ישנם מרכיבים נוספים שהם חיוניים להבטחה שהמשפט יהיה לא רק אמיתי וצודק אלא גם נכון ומועיל.
אחד המרכיבים היותר חשובים להצלחתו של המשפט הוא אישיותו והשכלתו של השופט, עד שאמרו בירושלמי (סנהדרין פ"ז ה"א): "בימי רשב"י ניטלו דיני ממונות מישראל, אמר רשב"י: בריך רחמנא (ברוך ה' שלקח מאתנו את היכולת לשפוט) דלי נא חכים מידון (מפני שאין אנו חכמים מספיק)". ולפי הראי"ה קוק (איגרת כ) לא רי שרשב"י ברך על כך, אלא שמח, כמו שכתב: "הננו מוצאים בירושלמי, שרשב"י שמח על נטילת הדינים בישראל לשעתם משום דלית אנן חכים מידן".
אבל חמור יותר הוא כאשר השלטון משתמש במערכת המשפטית כאמצעי לרמוס את זכויות האזרח וכדי לקדם מטרות שלטוניות, דוגמא לדבר מצאנו בסדום, שהייתה בה מערכת משפטים מסונפת וכל מעשיה נעשו רק על פי חוקים שהשלטון חקק, כמו שמובא במדרש (ב"ר פ"נ ג): "חמישה ראשי דינים היו בסדום: קץ שקר, רב שקר, רב מסטידין (גדול מטי הדין), רב נבל, וקלא פנדר (מפשיט עור - שודד אנשים), ולוט היה ארכי־הדיינים שבכולן, בשעה שהיה אומר להם דברים ערבים להם הם אומרים לו: גש הלאה (כלומר עלה למעלה), ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין ערבים להם היו אומרים לו: האחד בא לגור וישפוט שפוט". בדרכה של סדום הלכה גם ממלכת רומי, שעליה דרשו במדרש (ב"ר פס"ה א): "יכרסמנה חזיר מיער - למה הוא מושלה (ממשיל את ממלכת רומי) בחזיר? אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשט את טלפיו, כאומר: ראו שאני טהור, כך המלכות הזאת הרשעה, גוזלת וחומסת, נראית כאילו מצעת את הבימה (למשפט)", כלומר מלכות רומי היתה גוזלת וחומסת, אבל היתה עוטפת את הגזל והחמס במעטה של צדק משפטי הנתמך במערכת המשפטית.