[embed]http://video.jew2go.co.il/Kipa/yakovNagan/231211.flv[/embed]

לזכור או לשכוח?

יוסף הגיע לנקודת שפל - הוא הושלך לבור ונמכר לעבדות, וגם אחרי שכבר נראה שהנה סוף סוף הצליח להשתקם, הוא איבד הכול ונזרק לבית האסורים באשמת אונס וניאוף. אולם בפרשת מקץ גלגלי החיים משנים כיוון, ובתוך זמן קצר יוסף עולה לגדולה ונעשה לאדם החזק ביותר במצרים אחרי פרעה. הוא מתחתן עם בחורה מיוחסת, בתו של כהן און, וזוכה לבנים. השמות שהוא בחר להעניק לבניו מלמדים רבות על יחסו לחייו הקודמים. לבנו הבכור הוא קורא מנשה, כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. "נשני" פירושו שכחה. יוסף מודה לאלוהים על שהצליח לשכוח "את כל עמלי", כלומר את הקשיים שהוא חווה, אבל גם "ואת כל בית אבי". יוסף רוצה לשכוח את הכול - את הרע עם הטוב. הדחקת העבר מאפשרת לאדם שחווה אירוע חובלני (טראומה) להתחיל חיים חדשים. דפוס דומה נוכל למצוא אצל ניצולי שואה רבים, שבחרו שלא לספר לילדיהם דבר על עברם באירופה - לא על המחנות ולא על החיים שקדמו להם, ואף לא על הוריהם ואחיהם, משום שכל זיכרון מן העבר עלול לפתוח מחדש צלקות ישנות.

אולם עד לידת בנו השני משתנה יחסו של יוסף לעברו: וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי. יוסף בוחר לזכור את הסבל שחווה, ולא זו בלבד אלא גם לראות את הטוב שפקד אותו "בארץ עניי". בכך יוסף זוכה להידמות לאביו יעקב, שבמאבקו עם המלאך חיפש את הברכה מתוך הכאב. לאור זאת אולי נוכל להבין מדוע העדיף יעקב בברכתו בסוף ספר בראשית את אפרים על פני מנשה אף על פי שמנשה היה הבכור.

יש סיפור במדרש (תנחומא יז) המחדד את אותו כוח מיוחד של יוסף. המדרש מספר על תהלוכת הלוויה של יעקב שהתחילה בדרכה חזרה למצרים וחלפה בדיוק מלפני הבור שלפני עשרות שנים השליכו האחים את יוסף אליו. כאשר ראו אחי יוסף את הבור הם פחדו שמא בזירת הפשע ייכנע יוסף לרגשי הנקם ויפגע בהם. אולם שלא כמצופה, יוסף עמד מול הבור ובירך, "ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה". סיפור זה, החותם את מדרש תנחומא לספר בראשית, מבטא את אותו מקום נפשי שהגיע אליו יוסף - יוסף מסוגל להתבונן בכאב ולראות את הברכה בו.

מחיר המנהיגות

ואולם יהיה פשטני מצדנו לומר שלסיפור יוסף ואחיו היה סוף טוב. האירוניה בסיפור יוסף היא שאמנם יוסף לומד שמה שנראה רע יכול להתברר כדבר טוב, אך לעומת זאת הוא לומד על בשרו שלעתים גם דבר שנראה טוב מתברר שאינו טוב כל כך. כנער, יוסף חולם שהוא מעל הכול. הוא מספר בהתרגשות לאביו ולאחיו על חלומותיו שבהם כולם משתחווים לו. יש פתגם שאומר "היזהר במשאלתך, היא עלולה להתגשם". חלומותיו של יוסף אכן מתממשים והוא עולה לגדולה, אבל הוא מגלה שקר ובודד שם למעלה. אחרי מות אביו אחי יוסף מתחננים אליו שימחל להם, ונופלים לפניו ומציעים את עצמם להיות לו לעבדים. אולם כשזה קורה, ולמעשה חלומו מתגשם, יוסף אינו חש סיפוק אלא פורץ בבכי (בראשית נ, יז). כאשר יוסף משיג את מה שהייתה בנערותו משאלת לב, הוא רק רוצה לשבור את קירות הניכור והריחוק בינו לבין אחיו ולהיות חלק מהם.

אנו זקוקים למנהיגים שהבינו את מה שהבין יוסף, שהבחירה במנהיגות לא צריכה לנבוע מהרצון להיות מרום או ממניעים של אגו, אלה מנהיגים שבוחרים בשררה תחושת שליחות.

משיח מחכה לעשיו

יוסף ועשיו

ניתן לפצח את דמותו המיוחדת של יוסף כאשר מכירים שהוא בבואת הוריו, יעקב ורחל. כבר מלידה זכה יוסף ליופי ולחן של אמו, וכמותה, גם לאהבתו של אביו. אולם את הכוחות של יעקב הטמונים בו גילה יוסף רק אחרי דרך קשה וארוכה. נקודת המפנה בחייו התרחשה בבית פוטיפר, כאשר הוא עמד בניסיון שניסתה אותו אשת אדוניו ולא התפתה לה. יש מדרש שיוסף הצליח לעמוד במבחן בזכות "שנראית לו דמות דיוקנו של אביו", ואני מבין את משמעות הדבר שהוא גילה בתוכו את כוחות אביו, היכולת להיאבק ולהתגבר. בזכות השילוב הנדיר בין תכונותיו של יעקב לתכונותיה של רחל, הצליח יוסף בסופו של דבר להגיע למקומות שאביו לא הגיע אליהם.

דוד ועשיו

כפי שהצבענו בעבר, התכונות החיובית של רחל המשלימות את יעקב הן מקבילות לתכונות הבולטות של עשיו. כאמור, יוסף הוא שילוב של תכונותיהם של יעקב ורחל. בתנ"ך ישנו עוד גיבור שנראה שיש בו מתכונות עשיו. רק אצל שתי דמויות בתנ"ך מודגש דבר היותן אדמוניות - עשו ודוד המלך. הזיהוי הזה של דוד מופיע בסיפור המכונן של בחירתו (שמואל א טז, יב). עניין זה זכה לתשומת לב של המקובלים, כגון יוסף ג'קטליה, שראו בדוד תכונות של עשו. אולם המקובלים רואים בדוד שילוב של עשו ויעקב - הצד המלחמתי של דוד מעשו ואילו היופי מיעקב. ברצוני להציע שילוב הפוך: יופיו של דוד קשור לאדמוניות שלו ("כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה" שמואל א יז, מב). כמו לעשיו היו לדוד יופי, כריזמה והוא היה אהוב - על מיכל, על יונתן וכמובן על הציבור הרחב. לעומת זאת כמו יעקב, דוד היה נרדף (ברח משאול) והייתה לו העוצמה והיכולת להיאבק על דברים שחשובים לו.

משיח: הכלה יעקב ועשו

יעקב ועשיו שני ניגודים, ובכל זאת יש שתי דמויות מקראיות, יוסף ודוד, שהכילו בתוכן את התכונות גם של יעקב וגם של עשיו. לא בכדי דווקא דמויות אילו הן מכשירי הגאולה - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. צד יעקב בתולדות ישראל בא לידי ביטוי בזמנים קשים בהם נדרש העם להישרדות תמידית, אולם חזון הגאולה מלמד שהמאבק איננו גורלו לנצח של עם ישראל, וכי תבוא תקופה שיהיה ביטוי גם לכוחות של עשו ואז תתקיים הברכה העתיקה שאבי האנושות נח נתן לבניו "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (בראשית ט, כז), בוא הוא מייחל לבוא היום בו צאצאיו של שלם, והעם היהודי בתוכם, יזכו להתחבר לכוחות המיוחדים וליופיו של יפת.

רב יעקב נגן הוא ר"ם בישיבת עתניאל לאתר שלו: www.yakovnagen.com