אמר להם רבא לחכמים: בבקשה מכם, אל תירשו פעמים גיהינום (יומא ע"ב) מפרש רש"י: מה פירוש "פעמיים גיהינום"? "להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה, ותירשו גיהינום במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם". רצונו לומר: אם כבר יגעים ומצטערים בלימוד התורה בעולם הזה, כדאי גם לקיים את מצוותיה, כדי לפחות ליהנות משכר המצוות בעולם הבא. חבל ללמוד ולהצטער פעם אחת כאן, לא ליהנות מהחיים בעולם הזה, ולבסוף לרשת גיהינום ולהצטער גם בעולם הבא.
וכי רבא משכנע את חבריו התנאים הקדושים לקיים מצוות? וכי יעלה על הדעת שהם לומדים ולא מקיימים? מוכרח להיות כאן דבר אחר לגמרי.
בנוהג שבעולם בני אדם אומרים: אם נגזר עלינו לסבול בעולם הזה בעול קיום תורה ומצוות והימנעות מתענוגות החיים, לפחות נרוויח ונהנה בעולם הבא. ואם אנחנו פורקים עול מצוות ובגלל זה נירש גיהינום לעולם הבא, לפחות נהנה כאן מהחיים עד הסוף.
רבא אומר: לא. זה לא נכון. אם יהיה לך גיהינום כאן, שתתייחס לתורה ומצוות כעול מייסר, יהיה לך גיהינום גם שם. לא הבנת כלום. תקבל פעמיים גיהינום. ואם תתענג על השם ומצוותיו כבר כאן, הסיפור הזה ימשיך גם שם. פעמיים גן עדן. שם זה לא ההיפך מכאן. שם זה רק שיקוף של כאן.
רבי נתן אומר: "וְכָל הַמִּצְווֹת קַלִּים וּנְעִימִים לַעֲשוֹתָן" (ליקוטי הלכות ערבית ד' ז') זה קל ונעים. זה גן עדן. כבר כאן.
אז למה אנחנו לא מרגישים ככה? למה אנחנו מרגישים שהכל קשה וכבד ומייסר, מתיש וחסר תקווה? כי יש בתוכנו חלק שמאמין ברע. והוא לוחש במקום הכי עמוק: "אתה רע. ובגלל זה מגיע לך רע. כמה שיהיה לך קשה בחיים זה עוד לא מספיק. כמה שלא יהיה לך קשה לעולם לא תגמור לכפר על הרוע שלך. ואם קל לך ונעים לך - זה בעצמו חטא"!
"מגיע לי לסבול כי אני אשם ואם יהיה לי רע אני אירגע". זוהי האמירה הפנימית שבתוכי. ואם אני שומר מצוות, אז האמירה הזאת מגייסת לשיטתה ציטוטים תורניים. ומה יותר מתאים מדברי חז"ל: "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבא"(מסכת אבות פרק ו' משנה ד')
"פת במלח תאכל". זה רק סיפור כיסוי לרגשות אשמה שלי. אני מסלף את דברי חז"ל הקדושים ומלביש אותם על פסל האשמה והמסכנות שאני רגיל לעבוד אותו. אני מאמין שמצווה לסבול. שכמה שיהיה לי יותר צר ומר, זה יהיה יותר מוצדק. אם יקרה לי משהו רע - ברור שזה מגיע לי. אם יקרה לי משהו טוב - זה רק עניין של זמן עד שהכל יתפוצץ.
וכל השקר המטונף הזה של אמונה ברע מתלבש בלבושים של ענווה ו"קבלת יסורים באהבה". זה לא קבלת יסורים באהבה, זה קבלת יסורים בשנאה עצמית ובטינה סמויה כלפי עצמי כלפי כל העולם וכלפי מי שברא אותי. זה לא צדיקות. זה צדקנות.
בדברי חז"ל לא מדובר על מסכנות ומרירות. מדובר על הסכמה לשמוח במה שיש. לא מדובר על לסבול בעולם הזה כשיטת חיים. מדובר על "אשריך בעולם הזה" וממילא "טוב לך בעולם הבא". פעמיים גן עדן. אם אני אבחר להאמין בטוב אני אקבל בשמחה ובתודה את הטוב שהשם נותן לי. אני אקיים תורה ומצוות בפשטות ובשמחה. אני לא אחכה למכה שתבוא. אני ארגיש אהוב ורצוי בעולמו של הקדוש ברוך הוא ובהשגחתו האוהבת בעולם הזה כמו בעולם הבא. אני אשמח במה שאני כן מצליח לעשות. ואם יבואו יסורים - אני אזכור שאב הרחמן מייסר אותי ואבקש רחמים גדולים יותר, כמו שיש לו, כמו שמגיע לבן אהוב!
רבינו מלמד (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ב) "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בַּמִּדְבָּר ל"ג) שֶׁמַּסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ הַנְּסִיעוֹת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֵם מְכַפְּרִין עַל "אֵלֶּה אֱלוקֶיךָ יִשְׂרָאֵל", הַיְנוּ עַל פְּגַם עֲבוֹדָה זָרָה".
גם אם אני כבר מיוסר ומטולטל, הטלטול הוא רק התפישה שלי.
אני אסכים לראות שזה מה שקורה לי, מתוך רחמים ולא מתוך שיפוט ושנאה עצמית, ואני אבקש רחמים לראות את המציאות כהווייתה: לא צריך לנסוע למרחקים כדי למצוא את הטוב, לא צריך להתאמץ כדי להגיע לתכלית. השם וכל הטוב שלו כאן. אפילו איתי. אפילו עכשיו.
"כִּי הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלא רְחוקָה הִוא: לא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמור מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אתָהּ וְנַעֲשֶנָּה: וְלא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמור מִי יַעֲבור לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אותָהּ וְנַעֲשֶנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשותוֹ" (דברים ל' פסוקים י"א-י"ד)
נכון. יש צרות ודינים. אבל אנחנו לא אמורים לתת כוח למידת הדין . אנחנו אמורים להמתיק את הדין ולגלות רחמים.
השם הוא טוב ורוצה לתת לנו את כל הטובות שבכל העולמות. לא רק בעולם הבא. והוא רוצה לתת לנו רחמנות לא לפי הבנתו אלא לפי הבנתנו (על פי ליקוטי מוהר"ן ס"ב)
לא "מגיע לי לסבול כי אני אשם". אלא "מגיע לי טוב כי אני בן אהוב ורצוי". בלי קשר למעשים. "בין כך ובין כך קרויים לך בנים".
השם יתברך רוצה לתת בידינו את הרחמנות.
בפשיטות. כל הטובות שבכל העולמות. פעמיים גן עדן.
באדיבות לב הדברים