אברהם אבינו היה האדם הראשון שהפיץ את האמונה בצורה מאסיבית רצינית; אמנם לפני כן גם כן – אדם הראשון, בית מדרשו של שם, חנוך וכד' אבל הם הסתגרו כנראה ב-ד' אמותיהם בלבד. ואנו מוצאים שתי דרכים שבהן אברהם אבינו הפיץ את האמונה.
אברהם אבינו הגיע לאמונה בהקב"ה, שהכיר בהקב"ה, שאמר "מי בעל הבירה? והציץ בעל הבירה". וע"פ המדרשים המוכרים אנו רואים שאברהם התנצח עם גדולים שבדורו (תרח, נמרוד) והביא להם ריאיות רציונאליות הגיוניות להכרה בהקב"ה. בכל התנצחות הוא מביא לידי כך שיבואו למקור ונימרוד שלא היה לו מה לענות רצה לזרוק את אברהם לכבשן ובכך לא עשה כלום, שהרי האמת לא תהפוך לשקר בכך. וזאת היתה הבעיה של אברהם שכאשר היה מביא לאנשי דורו הוכחות התוצאה היתה "זריקה לאש" בריחה מן האמת והתחמקות.
מצד שני כתוב: ""ויטע אשל בבאר שבע" ויש פירוש האומר: פונדק שאברהם אבינו בונה ובתוכו מסעדה וכל עובר ושב היה נכנס ואוכל מה שברצונו על חשבון אברהם ובסוף אברהם אמר להם שיברכו לבורא עולם והם בירכו ואומרים חז"ל שאלפי אנשים הצטרפו בדרך זו לאברהם.
ונשאלת השאלה: איך כאן אנשים השתכנעו להאמין בבורא עולם בלי שאלות ותוכחות? אלא ישר הצטרפו והשתכנעו ולא ניסו להתחמק מאברהם?
אלא כל הענין הוא שאנחנו רואים אצל אברהם את מידת החסד הגדולה שלו והיא באה לידי ביטוי גדול בפרשת וירא בהכנסת שלושת הערבים ביום השלישי למילתו כשהוא כואב ביום שבו הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה והוא רץ לקבלם, שוחט להם בן בקר בשביל החלק הטוב שהוא הלשון ומבקש משרה שתכין אוכל והכל במהירות ובשביל סתם אנשים ואפילו לא יהודים, לכן כל אדם שרואה זאת צריך לשאול מהיכן יש לו את ההדרכה להתנהג בתורה כזאת? מאיפה באה לו תורת החיים הזו והתנהגות בלתי שגרתית זו?
ומכאן מגיעים לרבו של אברהם שממנו למד אברהם "מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון" ורק אדם כזה שלומד ישירות מהקב"ה יכול להגיע לדפוסי התנהגות לא אנושיים וכמעט אלוקיים.
בפס' נאמר: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" כלומר לא צריך יותר מאשר להסתכל מסביב בשביל להאמין, א"כ מדוע לא כולם מאמינים? זאת כיון שאחד מחלקי השכל הוא הרצון, והרצון מאפיל על האמונה כיון שלא כולם רוצים להתחייב בכל מה שנובע מכך שיש בורא לעולם שכן הם רוצים להיות שטופי זימה, רוצים לרצוח, לגנוב וכד' ולכן לא ניתן לשכנע אדם ע"י ויכוחים כיון שהרצון מפריע לו לקבל את האמת כיון שהוא לא רוצה בזה כלל ולכן אברהם לא הצליח בויכוחו עם נמרוד שלא רצה לשמוע את האמת ולכן זרק את האמת לכבשן האש. אך כשרואים את דרכיו ומעשיו של אברהם גם הרצון רוצה להדמות ולהבין את אברהם אבינו ומיד רואים האנשים ע"פ שכלם את האמת בראיה פשוטה מסביב שכן הרצון לא מפריע.
הפ"ס' אומר: "אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל הכל וידוע אותי", כלומר ד' מבקש שאנשים יסתכלו ויראו בשלוש עשרה מידותיו איך ד' מנהיג את העולם בחסד וברחמים עצומים ובכך ירצו האנשים להדבק ובכך תרבה האמונה בעולם.
הגמ' בסוף מס' מכות אומרת: "בא מיכה והעמידם על שלוש, בא חבקוק והעמידם על אחד: צדיק באמונתו יחיה". שזהו היינו אך שכן תכלית האדם בעולם עשיית חסד והפצת האמונה ע"י כך. ולכן הכנסת האורחים אצל אברהם גדולה מקבלת פני השכינה שכן ע"י הכנסת האורחים מקרבים עוד אנשים לאמונה בכך שרואים את החסד הגדול כמו שבארנו.
הדרך הטובה ביותר להדביק אנשים לריבונו של עולם – זו דרך החסד והראיה מריבונו של עולם עצמו "רצה הקב"ה להיטיב לברואיו" וזו הדרך להתקשרות אליו והדרך הטובה ביותר לכך.
הגמ' מספרת שקצב אחד פגע ברב ונוהג שבעולם שמי שפוגע צריך לבקש סליחה. אך רב הלך והציג עצמו לפני הקצב כדי שהקצב יחזור בתשובה, אך הקצב שוב ביזה את הרב וכתוצאה מעבודתו מת. אך רואים אנו שרב הלך להזכיר לקצב שיחזור בתשובה ויבקש סליחה וזאת למד רב מהפס' "דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", כלומר ד' מתקרב אל בני האדם כדי שיהיה להם קל יותר לבקש סליחה למרות שמי שפגע פה הם בני האדם בד' וזהו חסד אמיתי.