בפרשת השבוע אנו פוגשים את אברהם אבינו ההולך ממקום למקום וקורא בשם ה. הליכתו זו מעמידה אותו שוב ושוב במצבים מורכבים וקשים: במצרים מול פרעה ותרבות מעוותת, בכנען מול לוט ותרבות סדום, במלחמה מול מלכי ארצות הפרת והחידקל. גם בבית פנימה, לא רק מול לוט אלא גם מול הגר וישמעאל. ההבטחות הא-היות החגיגיות על הזרע והארץ וברית המילה, לא מפלסות לו דרך חלקה ונעימה. הוא צריך להשקיע מאמצים גדולים כדי לממש את ההבטחות הא-היות.
מצב בהפטרה: תיסכול נוכח פער בין חזון למציאות
ההפטרה פותחת בשאלה: "למה תאמר יעקב...נסתרה דרכי מה?". עם ישראל חש הסתר פנים. קיים פער עצום בין השאיפות והיעדים הגדולים ובין המציאות המרה. זו שאלה המביעה תיסכול.
תשובת ה בפי הנביא בנויה משני מרכיבים:
א. ה הוא א-הי העולם ובוראו. יכולתו וחכמתו בלתי נתפסים. "לא ייעף ולא ייגע - אין חקר לתבונתו" והוא "נתן ליעף כח, ולאין אונים - עצמה ירבה". הוא מעניק יכולות התמודדות לעושי דברו, גם במצבים הנראים כהסתר פנים.
ב.הכוחות האנושיים היוצרים את מצבי התיסכול לעם ישראל באים בשם העבודה הזרה ומכוחה. הנביא מתאר בציניות את יוצרי הפסל: "איש את רעהו יעזרו, ולאחיו יאמר חזק. ויחזק חרש את צרף, מחליק פטיש את הולם פעם, אמר לדבק - טוב הוא, ויחזקהו במסמרים - לא ימוט". צוות בעלי מקצוע חוברים יחד כדי ליצור אל שיעמוד איתן, באמצעות דבק ומסמרים...
אין בכוחם של אידיאולוגיות אנושיות לעמוד נגד תוכניות א-היות. ולכן:"ואתה עבדי יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אהבי...עבדי אתה, בחרתיך ולא מאסתיך. אל תירא כי עמך אני."
בסיום ההפטרה מדמה הנביא את עם ישראל למורג, כלי דייש.
כלי הדייש מפרק את גרעיני התבואה מקליפתם ומאפשר להפריד בין פסולת לאוכל. בדרך זו הוא מקדם את השגת היעד: הכנת הקמח והלחם.
לעם ישראל תפקיד חשוב בהולכת האנושות אל יעדה. תפקיד זה יוסד על ידי אברהם אבי האומה, והוא מביא אותנו למצבים הנראים בלתי פתירים. התהליך הוא ארוך ומורכב, וחייבים לזכור במהלכו את תשובת ה על תמיהת העם נוכח מצבים הנראים כהסתר פנים. אנחנו נמשיך לדוש, להפריד בין פסולת לאוכל, ואת הפסולת תשא הרוח בשעת הזרייה: ,תזרם, ורוח תשאם, וסערה תפיץ אתם. ואתה תגיל בה, בקדוש ישראל תתהלל".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון