חטא העגל הוא החטא החמור ביותר של עם ישראל! זאת התשובה שנקבל מרוב הנשאלים, אילו נערך סקר על דירוג חטאי בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר. לא רק הנסקרים רואים זאת כך. גם התורה מתארת את הפעולות שנעשו בעקבות חטא העגל, ככאלה שגרמו למשברים בעם: משה שבר את הלוחות: "וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר"(שמות לב,יט) , הבכורים הוחלפו בלויים בעבודת המשכן עקב החטא: "ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל" (במדבר ג,יב). חז"ל ייחסו חלק מטעמי מצוות התורה לחטא העגל: הכהן הגדול לובש בגדי לבן בהיכנסו לקודש הקודשים, או בהקריבו את פר החטאת, הבא לכפר על עוונות בני ישראל ביום הכיפורים. הוא אינו לובש בגדי כהונה המעוטרים בזהב, המזכירים את עגל הזהב: "כי אין קטגור נעשה סנגור". מאותה סיבה, אין משתמשים בשופר העשוי מקרן פרה, בתקיעות בראש השנה - יום הדין. מצוות פרה אדומה, הבאה לטהר את הנפש שנטמאה למת, מכפרת גם על חטא העגל בבחינת:"תבוא האם ותקנח את צואת בנה". חז"ל לא ייחסו טעמי מצוות לחטאים אחרים שנעשו במדבר. נשאלת השאלה, מדוע מתקבל הרושם שזהו החטא החמור ביותר של בני ישראל במדבר ?
כדי לענות על השאלה, עלינו לסקור את מועד התרחשות חטא העגל, ביחס למועדי שאר חטאי בני ישראל במדבר, וכן למצוא את הפן המייחד את חטא העגל ביחס לשאר החטאים.
בני ישראל ניסו את ה במדבר בהזדמנויות שונות, כפי שהקב"ה מעיד: "וינסוני זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר כד,יב) .
ניסיונות (חטאים) אלה מתחלקים לשתי קבוצות. לקבוצה הראשונה יש לייחס את החטאים המתוארים בפרשת "בשלח", שנעשו לפני מתן תורה. לקבוצה השנייה יש לייחס את החטאים המתוארים לאורך ספר במדבר, שנעשו לאחר מתן תורה.
על חטאי הקבוצה הראשונה הקב"ה לא העניש את בני ישראל. הם עדיין לא קיבלו את התורה, לא התחייבו במצוות, ולכן לא היו ברי עונשין. חטאי הקבוצה השנייה נעשו לאחר מתן תורה ולימוד מצוותיה. בברית שנכרתה בין הקב"ה לעם ישראל, הם התחייבו ב"נעשה ונשמע" לקיים את מצוות התורה. הפרת ההתחייבות, הביאה עליהם את העונשים הכבדים שהושתו עליהם: כעשרים אלף ניגפו במחלוקת קורח ועדתו, עשרים וארבעה אלף מתו בשיטים, כשש מאות אלף סיימו את חייהם לאורך ארבעים שנות נדודים במדבר, לאחר חטא המרגלים, ועוד אלפים שנספו בחטא המתאוננים.
מועד חטא העגל נופל בין שתי הקבוצות. מצד אחד, בני ישראל חטאו בעגל אחרי מעמד הר סיני, שבו הם קיבלו את עשרת הדברות, והם שמעו מפי הגבורה את הציוויים: "אנכי ה אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (שמות כ,ב-ג). מצד שני, הם עדיין לא קיבלו את כל המצוות, וגם את עשרת הדברות הם רק שמעו, ועדיין לא הפנימו את המסר שלהם בבחינת: "למדה את בני ישראל שימה בפיהם". משה אמור היה להנחיל להם תורה ומצוות, חוקים ומשפטים, על כל המשתמע מכך, רק אחרי רדתו מההר. ניתן לאפיין את התקופה שבין מועד מעמד הר סיני לבין מועד קבלת הלוחות, כשלב האירוסין בין בני ישראל לקב"ה. בתקופה קריטית זאת, הם חטאו בעגל הזהב. הקידושין היו צריכים להתממש עם קבלת הלוחות. מספר הנפגעים בחטא העגל היה נמוך (שלושת אלפים ), יחסית למספר הנפגעים בחטאים מהקבוצה השנייה, ואף על פי כן הוא נתפס כחטא החמור ביותר, משום שחטא העגל היה ייחודי בעיתוי שלו, סמוך כל כך למעמד הר סיני.
מהות חטא העגל ייחודי אף הוא, ביחס לחטאים האחרים. חלק מחטאי בני ישראל בא על רקע מחסור במזון ומים
(מדבר סין, רפידים, מרה, קברות התאוה), חלק אחר בא בשל פחד מהאויב ( על הים כשמצרים רדפו אחריהם, ובחטא המרגלים באי רצונם להיכנס לארץ עקב הפחד מבני הענק),חלק נוסף בא על רקע של מאבקי כוח ושלטון (קרח ועדתו), וחלק על רקע של הוללות ופריצות ( בשיטים עם בנות מואב ומדין). את המניעים לחטאים אלה, ניתן להבין ולהסביר על רקע של תסיסה חברתית במדבר. אנו החיים בתקופה שבה הצורה הפרימיטיבית של עבודת אלילים עברה מן העולם, נתקשה להבין ולהסביר את המניעים של חטא העגל. כיצד הלך עם שלם שבי אחר הרעיון, שעגל מעשה ידי אדם מהווה תחליף למנהיג בשר ודם, שבושש לרדת מההר!? האבסורד במניעי חטא העגל, יצר את הרושם, שחטא זה הוא החמור שבחטאים שנעשו במדבר, והפך לטראומה לאומית בעם ישראל.