ימים לפני כניסתם של ישראל לארץ, מצטווים בני ישראל ע"י משה רבנו בציווי שנראה, כביכול, לא חשוב, ואפילו מיותר. "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ד' אלוהיך נותן לך, והקמת לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, למען אשר תבוא אל הארץ אשר ד' אלוהיך נותן לך...והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה...וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב".
מה פשר הציווי ליטול אבנים מהירדן ולהביאן להרי שכם להר עיבל לסייד אותם בסיד, ועל האבנים אמורים עוד להיכתב כל דברי התורה באר היטב ועפ"י חז"ל בשבעים לשון.
וכי זה מה שצריך לעמוד לנגד עיניהם של אבותינו? ודאי חרדת המלחמה בליבם בבואם בשערי הארץ, ואולי חשש מהלא נודע, ואולי רגעים אלה של כניסה לארץ מן הראוי היה שייוותרו נקיים ופנויים לחויות הפגישה הראשונה עם הארץ הנכספת, לראות את נופיה ולהתבשם מאווירה, על מה ולמה ליטול אבנים ועליהן לכתוב את דברי התורה?
המדרש מתאר בילקוט שמעוני עפ"י הגמרא במסכת סוטה דף ל"ה מה נעשה לאבותינו באותו היום: "בוא וראה, כמה ניסים נעשו לישראל באותו יום. בו ביום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל, יותר משישים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם...ואח"כ הביאו אבנים, ובנו את המזבח, וסידוהו בסיד, וכתבו עליו את כל התורה כולה באר היטב בשבעים לשון, והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו (הכוונה היא למעמד הברית בהר גריזים והר עיבל שליד שכם, ברית, שכללה גם ברכות וקללות) וקבלו (פירקו) את האבנים ובאו ולנו בגלגל...".
דומני, כי בעמדם על סיפה של ארץ ישראל, מצווים אבותינו להבהיר לעצמם ולעולם כולו, מה היא תעודת הזהות הרוחנית-לאומית-חברתית שלהם. בשם איזו אידאה הם נכנסים לארץ, על-מנת שזאת התורה תעמוד בתשתית ההויה הקיומית שלנו כאן בארץ.
בבואנו לארץ, מציינים אנו ומציבים את התורה כמצפן וכמכוון את יעודנו "למען אשר תבוא אל הארץ", כי תורה זו הינה "תעודת הביטוח" לבנייתם של חיים מתוקנים.
לא רק לעצמנו הצבנו מטרות ויעדים, אלא ב"שבעים לשון". למען יידעו כל העמים "מה אנו, מה חיינו"- למען יבינו כי לא אידאה לאומית בלבד מנחה אותנו בארץ הזאת, כי ארץ זו הינה יעוד ושליחות.
דווקא בהר עיבל הפונה פני שכם- במקום שהובטח לאבי האומה "ונברכו בך כל משפחות האדמה", שם חוזרים הבנים השבים מגלות ומכריזים- שבנו לארץ מכורה, שבנו לבית חיינו. אשר על כן קדמה פעולה זו לכל מלחמה והתיישבות, כי "באין חזון- ייפרע עם".
שם הובטחו הבטחות לאבי האומה, שם קבעו בנים את יעודם, וכאן ממשיכים הבנים לחלום ולבנות את ארץ ישראל.
* הכותב הינו רב שכונת כפר גנים בפ"ת ויו"ר "בת-עמי".
רגע לפני הכניסה לארץ
"מה פשר הציווי ליטול אבנים מהירדן ולהביאן להרי שכם להר עיבל לסייד אותם בסיד, ועל האבנים אמורים עוד להיכתב כל דברי התורה..." - הרב משה קליין
