ההבנה הנכונה של המילה הראשונה של פרשתינו היא היסוד להבנת דרך היהדות והתורה. מובא שאלה בשם הרבי מקוצק - למה התורה הדגישה שיתרו שמע את "כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל...." כשבעצם כל העולם שמע? הלא כתוב בשירת הים "שמעו עמים ירגזון"?!
איך אנו מבינים את המושג של שמיעה? האם זה סתם לשמוע צלילים באוזן שלנו או האם זה משהו הרבה יותר עמוק? אנחנו רואים מכמה מקומות שהמושג של שמיעה בתורה כולל קבלה ועשייה לא רק פעולת השמיעה.
אחד הפעמים הראשונים שהשורש ש-מ-ע מופיע בתורה היא בבראשית ג:יז: "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ" - מוכח מהפסוק שיש קשר הדוק בין שמיעת האוזן לבין פעולה. הקב"ה לא מאשים אדם הראשון שהוא שמע את חוה מדברת אלא בגלל שאחרי שהוא פיזי שמע הוא קם ופעל- הוא עשה מעשה לא הגון.
יש עוד דוגמאות למובן הזה של שמע. כמו בראשית כא:יב: "...כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". השם רצה שאברהם ינהג על פי הוראותיה של שרה ולא רק לשמוע אותה פיזי.
גם בבראשית כב:יט אחרי שאברהם הגיע להר המוריה והראה את עצמו כמוכן להקריב את בנו הקב"ה אמר לאברהם: "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי." השמיעה של אברהם הביא אותו לקום ולפעול.
זה גם כן מה שיתרו עשה: במילים של הרבי מקוצק "העמים שמעו וברכו מהשם יתברך כדי להיפטר מן הפחד, אבל יתרו שמע ובא והתקרב". רש"י בפירושו ל"וישמע יתרו" מדגיש את בדיוק אותו נקודה. רש"י שואל "מה שמועה שמע ובא". התוצאה של השמיעה של יתרו היתה ביאתו תחת כנפי השכינה.
במבט ראשון זה מאוד מוזר שפרשה שכולל בה את קבלת התורה והעשרת הדברות יקרא על שם בן אדם שלפי המדרש היה מיועצי פרעה ושלא היתה עבודה זרה בעולם שהוא לא עבד. אין ספק ששם משמעותי יותר לפרשה זו ניתן היה למצוא.
אלא הפרשה קרוי על שמו של יתרו בגלל שהמוסר השכל שלו היא תנאי מקדים לקבלת התורה. העם היו צריכים ללמוד מיתרו איך לשמוע נכון.
גם טעמי המקרא הם מפרשים את התורה וזה למה המילה "וישמע" היא מוטעם בגרשיים - להדגיש את חשיבתו של המעשים של יתרו. בהמשך הפרשה משה רבינו גם כן עשה בדיוק כמו יתרו עשה.
יתרו הציע דרך יותר טוב למשה איך להנהיג את העם. מיד משה מתחיל לפעול ולנהוג כפי הצעותיו .התורה מדגישה את זאת ומשתמשת בבדיוק אותה המילה "וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר (שמות יח:כד)." גם משה מראה היכולת לשמוע למשהו ולשנות את דרכיו מבוסס על מה שהוא שמע מפי מישהו אחר.
התורה מאמינה בחשיבות של מעשים ולא רק בחשיבה ואמונה נכונה. במילים של הספר החינוך "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". זה לא מספיק לחשוב נכון ולהאמין בעיקרים נכונים. אנחנו חייבים לנהוג ולפעול נכון.
הרבה אנשים שומעים דברים באוזן שלהם' אבל מעט אנשים יש להם את היכולת, הענווה והביטחון עצמי לשמוע למשהו או מישהו ולשנות את דרכיהם הפחות טובים. כשאנו יכולים לשמוע נכון מהדמויות של יתרו ומשה רבינו בהתחלת הפרשה אז נהיה מוכנים לקבל את התורה.
הכותב הוא ראש בית המדרש "ברקאי"