(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: (פרק כד)
האשה המיועדת ליצחק אסור שתהיה מבנות הכנעני, אלא צריך שתהיה מבנות חרן. ויש לתמוה: מה בין בנות הכנעני לבנות חרן, והלא הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה!
הרש"ר הירש מטעים שהבעיה בבנות הכנעני לא היתה מצד העבודה זרה, אלא מצד השחיתות המוסרית:
עבודה זרה היא פגם מצד השכל ויש לה תקנה; לעומת זאת שחיתות מוסרית היא בעיה עמוקה יותר ה"תופסת את כל ההויה האנושית על כל עומק הנשמה והרגש". אשה מבנות הכנעני לא תהיה "אשה צנועה וטהורה במוסרה" כיון שכל הוויתה נגועה בשחיתות מוסרית, וממילא אינה מתאימה ליצחק; אולם אשה מבנות חרן צריך שתעזוב את אורח חייה האלילי והרי היא יכולה להיות מתאימה ליצחק.
אכן ההתאמה ליצחק אינה נבחנת רק בתקנת השכל. מהביטוי הכפול "לִבְנִי לְיִצְחָק" לומד הרש"ר הירש על שתי בחינות של התאמה הנדרשות מהאשה המיועדת:
ההתאמה ליצחק צריך שתהיה בראש ובראשונה מבחינת האופי הכללי של האשה. אשה זו צריך שתהיה ראויה להיות אשה לבנו של אברהם איש החסד. אולם לא די בהתאמה כללית בין בני הזוג שהרי "יכולים שני בני אדם להיות מצוינים כשלעצמם, ועם זה לא יתאימו זה לזה באופים האינדיבידואלי". נוסף על התאמת האופי באופן כללי צריך שתהיה מתאימה באופן מיוחד לאופיו של יצחק. לא די שתהיה אשה "לבני", צריך שתהיה גם אשה "ליצחק".