פרשת חיי שרה מתארת את המעבר מימי שרה ואברהם לימי יצחק ורבקה. מות שרה מובא בתחילת הפרשה, ומות אברהם בסופה, ובתווך - נישואי יצחק ורבקה. יורשים פוטנציאליים, כישמעאל ובני קטורה, הורחקו על ידי אברהם מן הארץ שיועדה ליצחק: בני קטורה אל ארץ בני קדם וישמעאל בואכה מצרים, בכך עוסקת סופה של הפרשה. הפרשה הבאה פותחת בתולדות יצחק ורבקה.
גם ההפטרה עוסקת בחילופי דורות: סופם של ימי דוד וראשית צעדיו של שלמה. אדוניה, יורש פוטנציאלי, הורחק מן ההנהגה על ידי דוד, ושלמה הומלך. הפרקים שאחרי ההפטרה עוסקים במלכות שלמה.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
התשתית לאירועי ההפטרה מונחת בספרים שמואל ב ודברי הימים א. שם מתוארת מלכות דוד על עוצמתה ובעיותיה. שם קובע ה שדוד לא יבנה את בית המקדש אלא בנו שימלוך אחריו. לדוד בנים רבים. אירועים סוערים וכואבים מותירים את אמנון הבכור, ואבשלום שנולד אחריו - מתים. על פי סדר הלידה אדוניהו אמור להיות הבן הממשיך. מסיבות שונות מסמן דוד את שלמה להיות מחליפו, מיידע לכך את כולם ועורך את המערכת הממשלתית ליום זה. פרקים מפורטים בסוף ספר דברי הימים א מתארים מהלך זה. מלכות דוד בסופה היא ממלכה חזקה ומפותחת, תוצאה של עשרות שנות עמל, הן של שאול והן של דוד. כל אלו נתונים בסכנה, וכן מצבה של האומה כולה, אם ינסו לנצל שעת דימדומים של חילופי שלטון לצורך רווחים שלטוניים. שהרי שעה של חילופי הנהגה היא שעה רגישה בכל מערכת, ואינטרסנטים תאווי שלטון יעשו הכל כדי לקדם את מעמדם בשעה זו.
אדוניהו, שהשלטון נשמט ממנו על פי החלטת אביו, דוד, ראה את חולשתו הפיזית ונסה לערוך "מחטף שלטון". הוא קבץ את נאמניו סביב המעיין המשני בירושלים [עין רוגל], וערך לעצמו טכס הכתרה. היעד היה ליצור פירסום מטעה, שאביו חזר בו ממינוי שלמה וחזר לתמוך בו כיורש. ללא תגובה מיידית ונחרצת עלול היה תרגיל זה להניב את הפירות הרצויים. זו הסיבה להתערבות הנמרצת של נתן הנביא, המגייס גם את בת שבע - אם שלמה, לעדכן את דוד על ההתרחשות בהתהוותה ולגרום לפעולה מיידית ונחרצת, שתבהיר לכל: שלמה הוא הבן הממשיך. המתכנסים עם אדוניהו פעלו בניגוד לרצון המלך דוד. בהמשך הפרק מתוארים האירועים שהביאו לסיכול נסיון המחטף של אדוניהו.
מצב בהפטרה: חילופי שלטון
אדם לא חי לעולם, וגם יעילותו אינה במיטבה כל שנות חייו. יש אנשים שהשלטון משחית אותם [כבוד, עוצמה,ממון...] ויש אנשים שהגיעו מושחתים לשלטון. בנתונים אלה יש מקבץ סיבות המחייבות חילופי שלטון.
שעת חילופי שלטון היא שעה רגישה. מערכות ומסגרות נפרמות לקראת חילופי המנהיגים, שבאופן טבעי מביאים עימם חשיבה וסגנון שונה. גם תפקידים שונים מקבלים שיבוץ מחודש - והרי לך פתח לקידום רעיונות ואנשים חדשים. אפשר שממצב זה יצמח תיקון גדול או ריסוק גדול. הכל תלוי בטיב הרעיונות והאנשים שיובילו את המערכת המתחדשת. אם הרעיון החדש הוא האיש המוביל, וכל המערכות נועדו לרפד את שלטונו - מובטח לנו שבר גדול.
"ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך". אם הרעיון החדש הוא ה"אני" של המנהיג החדש, והתנשאותו באמצעות רכב ופרשים ואנשים שרצים לפניו, ויתרונו שהוא "טוב תואר מאד" - הופעה מרשימה על המסך, העם הנתון תחתיו נמצא בבעיה. ואם לתאוות השלטון מצטרפת גם תככנות, רמייה וניצול ציני של חולי האב - מועמד כזה יביא על נתיניו שבר גדול שבעתיים.
נגד מגמה זו יצא נתן הנביא. נגד מצבים כאלה כתב דוד את צוואתו המופיעה בפרק שאחרי ההפטרה. כדי שעמל של עשרות שנות ביסוס מלכות של שאול ודוד לא ירד לטמיון בגלל יצרי שלטון אפלים. כדי שהאומה לא תמצא עצמה במלחמת אחים עקובה מדם לאחר מות דוד.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון