וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.
רש"י: ולא בת יעקב, אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה (ב"ר) שנא' ותצא לאה לקראתו. (ועליה משלו המשל כאמה כבתה).
הפרוש הזה תמוה. מ'יציאתה' של לאה נולד יששכר, ואם לא היתה יוצאת היתה מכלימה את אחותה רחל. האם הביטוי 'יצאנית' המוזכר נכתב במובן שאנו משתמשים בו היום, לגנאי, או שמא יש פה אמירה אחרת? בימינו קשה לנו להשתחרר מהפרשנות המודרנית של המילה 'יצאנית'. מפרשים אחרים לימדו על דינה זכות.
המלב"ים: ותצא דינה מודיע כי דינה לא אשמה בזה, שלא תאמר שפרצה גדר הצניעות, כי היתה בת לאה, שהיתה צנועה באהלה, ואשר ילדה ליעקב, שלידתה היה מתייחס אל יעקב שהיתה צנועה וכשרה, כי לא היתה היציאה ללכת אחרי הבחורים רק לראות בבנות הארץ ובתהלוכותיהן.
דינה הקטנה, בת יחידה, מגיעה לארץ כנען אחרי תלאות מרובות. לפי המדרש, החביא אותה אביה בתיבה, כדי שאחיו עשו לא ירצה בה. אולי בנישואיו עם דינה היה עשו חוזר בתשובה? לא נדע זאת לעולם, כי סדר האירועים התגלגל אחרת.
מאז ומעולם דואגים הורים לבנותיהם, אולי יותר מאשר לבניהם, משתדלים לשים אותן במשבצת מוגנת אותה הם בחרו, והם מופתעים לעיתים לגלות שהילדה שלהם החליטה לפרוש כנפיים ולעוף. מה שמלמד אותנו שלא משתלם לסגור ילדה בתיבה.
בטח לא כשבאים מהגלות לארץ ישראל, יפה וגם פורחת, ומורדות ההרים באזור שכם היו מן הסתם עשירים בכרמים ופרדסים. איך אפשר להשוות בין השומרון לאזור המדברי של חרן, שם בקושי יש באר מים אחת להשקות עדרים.
אם נדבר בשפה אקטואלית, הספור של דינה מוזר. לאן נעלמו כל השפחות והמשרתות? בכלל, עדיף היה מראש להבין שדינה, בת יחידה בין אחים גדולים, משתעממת, הגיעה למקום חדש, ומן הסתם היא תחפש לעצמה חברות. מה היא מבינה בסכנות? מישהו או מישהי היו אמורים להשגיח עליה או להזהיר אותה שהבחורים בשכם הם לא כמו אלו בחרן שמן הסתם ידעו מי זה סבא שלה ומי זה אבא שלה ולא היו מעיזים לגעת בה. בכלל, מה הבעיה ללוות אותה העירה?
מפליא כמה סיפורי תורה נשמעים כל כך אקטואליים. אני רואה את דינה בעיני רוחי ומרחמת עליה. לא די לה שנחטפה ונאנסה ועברה התעללות, בסופו של דבר חיסלו את החתן המיועד ואת כל הגברים בעירו! איזו טראומה.
הילדה דינה נשארה לה לבד, כשלפי המדרש נשא אותה שמעון אחיה לאשה. מי אומר שככה היה לה טוב?
מה יצא מספור דינה ושכם? השבט השלושה עשר.
בשיעור על העיר שכם, ששמעתי לפני שנים רבות בישוב אלון מורה, הסביר הרב יהודה ליאון אשכנזי, 'מניטו,' זצ"ל, שהתכנית הא-לוהית היתה שיווצר השבט השלושה עשר מחיבור בין זרע יעקב לגוי.
דווקא שכם בן חמור היתה לו מעלה מיוחדת. בלידתו ובקריאת שמו יש תיקון למעשהו של קין. על קין נאמר:
וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. (בראשית ד יז) זאת אומרת, העיר נקראת על שם הילד. היא יותר חשובה מהבן. לעומת שכם, ששם המצב הוא הפוך. יש עיר בשם שכם, ועל שמה נקרא בנו של חמור. הבן יותר חשוב מהעיר. האנושות התרוממה למקום גבוה יותר בו הערך של האדם הוא יותר מהקניינים.
שכם בן חמור ותושבי העיר מלים את עצמם ושמעון ולוי נוקמים את חרפת אחותם.
הפרקי דרבי אליעזר מתאר לנו בשפה ציורית את השתלשלות הספור:
כתיב, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ (עמוס ה, יט). וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש, זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לו מתופפות ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת ואמרו בני ישראל להורגה שאמרה עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב.(פרקי דרבי אליעזר ל״ח:א׳)
מה עשה יעקב, הביא שרץ של זהב שם הקדש כתוב בו ותלה על צוארה, ושלחה והלכה, והכל צפוי לפני הב"ה. וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבית פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאשה, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה, וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה, שנ' ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע. (פרקי דרבי אליעזר ל״ח:ב׳)
הכל צפוי לפניו. מעשה דינה ושכם תכנית א-לוהית. למה ככה? לא-לוהים פתרונים.
שני בנים נולדו להם, לבת דינה וליוסף. מנשה ואפרים. שני שבטים המחליפים את יוסף ויורשים את הארץ. הבן הקטן ביותר, אפרים, הוא חביבו של הקב"ה. עליו מנבא ירמיהו הנביא:
הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים--כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ--רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה. ירמיהו לא י"ט.