לחם הנשמה

בפרשתנו מופיע בפעם הראשונה ה"חלום" כפעולה המבטאת את השאיפה והרצון לשנות את המציאות כמות שהיא ולהתאימה לחזון.
אם נעיין היטב בפסוקים, נגלה שענין המעשה המסופר לנו, שונה ממה שאפשר לחשוב בהסתכלות שטחית.
כתוב: "ויחלם והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו והנה ד' ניצב עליו וגו'".
אנו רגילים לקרא: יעקב חלם; ובחלומו ראה סולם ומלאכים עולים ויורדים.
אך אם נקרא בתשומת לב - וכשקוראים פסוק מהתנ"ך על מנת להבינו נכונה, צריך לקרא לא רק את המילים עצמן, כי אם גם את הטעמים, שהם כעין סימני פיסוק ונשימת המקרא - נגלה משמעות שונה לגמרי: בשלב הראשון יעקב חלם. ולא מסופר לנו מה חלם (על המילה ויחלם ישנו טעם רביע, שהינו טעם מפסיק חזק, כאילו כתוב ויחלם - נקודה) בעוד בשאר החלומות שבספר בראשית נאמר לנו במפורש מה חלמו החולמים; כאשר הסריסים ופרעה חולמים נאמר בפירוש "ובחלומי . . .", אבל כאן כתוב "ויחלם" ולא יסף.
ובזכות זה שחלם, שהיה מסוגל לחלום, כי אז בשלב שני הוצב סולם בין ארץ לשמים, בעולם, לא בחלום, כי אם במציאות עצמה. ואע"פ שהוצב מלמעלה, הוא מתחיל מלמטה ועולה כלפי מעלה - תעודתו אינו ירידה משמים ארצה, אלא התעלות מהארץ לשמים. וראוי לשים לב כי הסולם איננו על הארץ אלא פונה לכיוון הארץ - ארצה; ואינו מגיע עד לשמים, כי אם לכיוון השמים - השמימה, כמתוח לשני הכיוונים.
בשלב שלישי, "מלאכי אלהים עולים ויורדים בו"; ניתן להבין "בו" בסולם עצמו, אך ניתן להבין שהמלאכים עולים ויורדים "בו" - כלומר ביעקב. בזכות זה שיעקב מסוגל לחלום יש סולם המקשר בין הרץ לשמים, קיימת דרך ייחודית שדרכה יכולים מלאכי אלקים לעלות ולרדת, דהיינו יש תיקשור מכוון, ייחודי והדדי בין הארץ לשמים.
בשלב רביעי ד' ניצב עליו - על יעקב שהוא הסולם. דהיינו המימד של ההשגחה הפרטית שהיא מעל להנהגת הטבע המתבצעת ע"י מלאכי אלקים.
ואם נתבונן היטב נראה כי השלבים מעוגנים בהדרגתיות של המלה "והנה" בפסוק, שמראה לנו שלא בא הכל בחטיבה אחת, כי אם בהדרגתיות.
חלומו של יעקב לאחד שמים וארץ, קולו של יעקב וידי עשיו, בחינות משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, הוא המבשר את הופעת הזהות הנקראת ישראל, הנרמזת בפסוק והיה העקוב למישור. ברם, כפי שיעקב היסס בתחילה לציית לעצתה של רבקה לתפוס יוזמה ולהבטיח את עתיד התולדות בקחתו על עצמו את שני התפקידים. כך גם כאן; הוא מבקש התייחסות מאד מוגבלת לענייני העולם הזה: בגד ללבוש ולחם לאכול. וכי יש מטרה אחרת לבגד וללחם? אכן, יש. ניתן למכור את הבגד כדי לקנות לחם ולמכור לחם כדי לקנות בגד. וכאן יעקב מבטא את הסתיגותו מענין הכלכלה המבוססת כולה דוקא על מקח וממכר. הוא ילמד עוד אצל לבן שבענייני העולם הזה התיקון דורש דוקא לעמול ולעבוד כדי להשיג מטרה ושטיב העבודה אינו קשור דוקא ישירות במהות המבוקש. בקח ותן של המשא ומתן המסחרי המתוקן, מסתתר הסוד של המוסר המושיע את העולם. על הצלחתו זו מעיד יעקב בסוף הפרשה, בשאלו את לבן מה פשעי ומה חטאתי וגו'. נתגלה כוחו של החלום המקשר בין השאיפה למציאות שניזונים זו מזו וכפי שאמר מו"ר הרב אשכנזי זצ"ל: "החלום הינו הלחם של הנשמה והלחם הוא חלומו של הגוף".
זאת היא הבטחת ד' ליעקב שיוריש, הודות ליכולתו לחלום, זוכה יעקב להבטחות ד' שיוריש לבניו: "אני ד' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וגו'", כדי שיתקיים "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.