יעקב אבינו בחיר האבות, הנשים סביבו מנהלות את חייו. רבקה אמו, לאחר ששכנעה אותו להתחפש לעשו בקבלת הברכות, שולחת אותו לבית אחיה לבן, לחרן. ליצחק אבינו, כדי לא לצערו, היא אומרת שמטרת השליחות היא שדוך. ליעקב היא מגלה שהסיבה היא החשש מנקמת עשו . יעקב מתעכב בדרך באוהלי שם ועבר. אך מרגע הגיעו לבית לבן, חייו של יעקב אפופים אינטריגות , מזימות ותככים נשיים. בהסתכלות חיצונית על המאורעות נראה שלבן הוא היוזם לכל. אולם המדרש, ובעקבותיו המהר"ל, רואים מאחורי הקלעים. או אם נדייק- מאחורי הפרגוד.
אנשים נוטים להסביר את מאורעות חייהם במילה 'מזל' או 'הכל מאת ה''. הנשים בפרשתנו עושות הכול כדי לשנות את מזלן , וה' עוזר להן. הן לוחמות אמיצות.
ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: (בראשית ל"ז ) אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה.
רחל היא עקרת הבית של יעקב אבינו. הוא פוגש בה לראשונה. מיטתו תדיר מוצבת באוהלה. היא קבורה בדרך כדי למשוך אליה אותנו, הבנים השבים לארץ. היא זכתה לבכורה בירושת הארץ, דרכו של יוסף שקיבל פי שניים כדין בכור, בניו- מנשה ואפרים. מרחל אמנו יוצאת שושלת מלכות ראשונית בדמות יוסף הצדיק, שאול המלך ואסתר המלכה. כולם מצטיינים במידתה, מידת הצניעות. מידת הצניעות לפי המהר"ל היא מילה נרדפת לשתיקה, פנימיות, הסתרה וותרנות.
אולם לאה אמנו, תאומתה של רחל, נראית כמותה חוץ מעיניה הרכות, זכתה לבכורה נצחית, מלכות בית דוד, כהונה ולוויה. מתנותיה ארוכות. כל כך משום שהעדיפה לשנות את מזלה.
שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן,גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו?איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? (בראשית כ"ה ) איש תם יושב אוהלים,והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה.
מבני בניה, משבט יהודה, למד דוד המלך לפנות לרחמי ה'. בסוף ימיו, כשמציע לו גד החוזה שלוש אפשרויות לעונש על ספירת העם הוא מחליט:
יד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-גָּד, צַר-לִי מְאֹד; נִפְּלָה-נָּא בְיַד-יְהוָה כִּי-רַבִּים רַחֲמָו, וּבְיַד-אָדָם אַל-אֶפֹּלָה. ( שמואל ב' כד.)
איך משנים את המזל?
ויש לך לדעת כי האדם אשר הוא מוכן לדבר שאינו טוב הוא בעל דאגה מבקש תמיד רחמים, ומפני כי הייתה לאה ראויה לעשו הייתה בעלת דאגה, ואף כי לאה לא ידעה דבר זה מ"מ מזל שלה ידע זה ומזלה היה בוכה, ולכך היה עיני לאה גם כן רכות והייתה מבקשת רחמים שייתן הש"י לה זיווג הגון, ולפיכך מצד הרחמים הגיע לאה אל זה שנתן לה הבכורה. (מהר"ל,נתיב הצניעות, פרק א)
שתי השפחות, גם הן בנותיו של לבן, מזדהות עם האימהות. שותפות לדרך.
זלפה: איתא במדרש (שכל טוב) נקראת זלפה שגם היא עיניה מזלפות דמעות על שהיתה גבירתה אמורה לעשו, ע"כ. ויש לומר דבזכות זה זכתה להעמיד שני שבטים בישראל.
בלהה: על שם הבלהות...כי היתה מצטערת ומתבהלת על עקירות גברתה(שכל טוב). בזכות זה זכתה להעמיד שני שבטים בישראל.
לבן הרמאי הוא בעצם סוחר ממולח, הסתדרותניק. קשה לי להאשים אותו. נקרית בפניו הזדמנות נהדרת והוא מנצל אותה. גם השפחות הן בנותיו ומשתלם לו לחתן ארבע מבנותיו עם יעקב. שדוך מעולה. לא כן?
נשותיו של יעקב עסוקות בפרשה בתחרות על משכבו של הצדיק. לאה זוכה בבן בדמות יששכר, על כך שהעדיפה את משכבו של הצדיק ומסרה לרחל את הדודאים. יששכר, חמור גרם רובץ בין המשפתים, הוא סמל ללימוד התורה. אור החיים הקדוש רואה מול עיניו את החמור של יעקב אבינו, שנועֵר בשובו מן השדה, כדי לאותת ללאה: הגענו! לא לבייש אותה שיעקב יגיע קודם לאוהל רחל.
על הוויתור שוויתרה רחל על משכבו של צדיק אומר המדרש:
רשי: לכן ישכב עמך הלילה:...ולפי שזלזלה במשכב הצדיק, לא זכתה להקבר עמו(ב"ר ע"ב,ג)
נשאלת השאלה "ואיפה יעקב בכל הספור הזה?" נראה שיעקב אבינו מקבל את כל מה שהקב"ה מזמן לו בהשלמה ובאהבה. הוא מתמודד וגם לומד להתחכם עם לבן חמיו.
האימהות והשפחות עסוקות במסירות נפש בקריירה אחת בלבד: להעמיד נשמות, להעמיד שבטים בעם ישראל. השבטים יהיו מגוונים, כי יצאו מארבע נשים שונות. לפי חכמינו, ידעו האימהות שיצאו מהן שנים עשר שבטי ישראל ולכן לאה התפללה בהריון האחרון לבת, דינה, כדי שאחותה רחל תלד לפחות שני בנים.
סיפורן של הנשים בפרשה הוא ספור הרואי. בהתנהלותן הנשית הן עיצבו את עם ישראל לדורות. בתכנית הא-לוהית, ספור רחל ולאה הוא הגרעין לשני משיחים שיהיו לעתיד לבוא. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. שני משיחים שונים. בדורנו אנו עדים לתהליך גאולה מרתק. תהליך הגאולה המדיני התחיל בתנועה הציונית, בדמותו של הרצל. נשים אל לב ששמו העברי, בנימין זאב, מתכתב עם בני רחל. המילה ציון שווה בגימטריא- יוסף. על הקומה המדינית, מתמשך תהליך ארוך יותר, תהליך של קומה רוחנית, משיח בן דוד. יש מי שיקרא לתהליך 'הדתה' ויפחד ממנו. אולם כבר למדנו מהרב קוק ששני המשיחים יתלכדו לעץ אחד.
מרתק בעיני שההיסטוריה מתגלגלת דרך נשים. אפילו המילה היסטוריה (history )היא בעברית בלשון נקבה. רבקה אמנו, רחל ולאה ושפחותיהן לא נמצאות בקדמת הבמה. אנחנו קוראים עליהן בתורה וזה נראה לנו גלוי וידוע. אך למעשה הכול התנהל בחדרי חדרים, בסתרי האוהלים. מאחורי הקלעים.
לנהל את ההיסטוריה מאחורי הקלעים זו אמנות. מלאכת מחשבת. בנתינת שמות לשבטי ישראל אנו רואים שהנשים הבינו שהמסייע העיקרי שלהן באמנות הזו, הוא הקב"ה. אביהן לבן, בן זוגן יעקב, הקב"ה מנהל גם אותם.
וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי--כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי....וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן....וַתֹּאמֶר רָחֵל, דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן-לִי בֵּן; עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן.
אלו רק מספר דוגמאות. למעשה כל שמות השבטים מתעדים את מה שעובר על האימהות מבחינה רגשית, אמונית. הן הנחילו לנו תובנות חשובות לחיינו. ניתן לשנות את המזל על ידי תפילות. הקב"ה הוא ה'חבר' העיקרי שלנו, הוא ה'עוזר' המרכזי בחיינו. אבא, בעל, ילדים- איתם צריך חכמה ובינה מיוחדת כדי שהחיים באוהל יתנהלו כמו שצריך. בשלום בית.