פרשת ויחי: בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

על פי חז"ל "חרבי - זו תפילה, קשתי - זו בקשה". מה ההבדל בין תפילה לבקשה, ומדוע נקראת התפילה חרב, ומדוע נקראת הבקשה קשת? מפניני רבי מאיר שמחה מדווינסק בפירושו "משך חכמה"

הרב כרמיאל כהן 31/12/20 10:13 טז בטבת התשפא

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

(כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱ-לֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם: (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:  (פרק מח)

ביחס לפסוק "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" מובא בגמרא (בבא בתרא קכג, א):

"וכי בחרבו ובקשתו לקח? והלא כבר נאמר: (תהלים מד, ז) 'כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני'! אלא, חרבי - זו תפילה, קשתי - זו בקשה".

כעין זה יש נוסחאות של תרגום אונקלוס שבהם מתורגם הביטוי "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" – בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי, דהיינו בתפילתי ובבקשתי. אמנם יש לברר מהי תפילה ומהי בקשה? ומה טעם נקראת התפילה חרב והבקשה קשת?

רבי מאיר שמחה מדווינסק בפירושו "משך חכמה" מבאר ש'תפילה' היא סדר תפילה הקבוע, ו'בקשה' היא התפילה האישית שאדם מוסיף על הסדר הקבוע. ההבדל המעשי בין תפילה לבקשה הוא בתחום הכוונה; בעוד שבסדר התפילה הקבוע די בכוונה מועטת ("אם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך" – רמב"ם הלכות תפילה י, א), בתוספת האישית צריך כוונה יתירה.

לאור הדברים הללו מבאר ה"משך חכמה" מה טעם נקראת התפילה חרב והבקשה קשת:

"והנה חרב הוא בעצמו מזיק, שברזל שיש לו חדוד ממית בכל שהוא, ואין צריך אומד (רמב"ם הלכות רוצח ג, ד). אבל הקשת בעצמו אינו מזיק, רק כח המורה, ותלוי לפי כח ורחוק המורה בקשת. לזה קרא לתפילה בשם 'חרבי', שהיא אף בלא כונה מרובה, ובעותי בשם 'קשתי' שהיא כמו קשת, שהיא עד 'שמשים נפשו בכפו' (תענית ח, א)".

אדם שהרג את חבירו בכלי אבן או בכלי עץ "אומדין דבר שהכהו בו ומקום שהכהו עליו אם ראוי אותו חפץ להמית באבר זה או אינו ראוי" (רמב"ם הלכות רוצח ג, א). אבל "כלי ברזל לא נתנה לו תורה שיעור... ואפילו במחט, והוא שיהיה לו חוד כמו מחטאו שפוד או סכין וכיוצא בהן" (שם ג, ד). חרב פועלת את פעולתה בכל מקרה, וכח האוחז בחרב די שיהיה מינימלי; כך גם התפילה הקבועה שדי בה בכוונה מועטה. לעומת זאת, מילוי ייעודה של הקשת מותנה בכח המורה בקשת; וכך גם הבקשה האישית זקוקה לכוונה מרובה עד 'שמשים נפשו בכפו', דהיינו שתהיה "בלב שלם" ו"שיהו פיו ולבו שוים" (ראו מהרש"א לתענית ח, א). לכן נמשלה התפילה הקבועה לחרב, והבקשה האישית לקשת; "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" – בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר