שמים וארץ נפגשו

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי-פי" (לב, א)

קשה להשמיע דברים בעת ובעונה אחת גם אל "השמים" וגם אל "הארץ"; לא קל לומר בעת ובעונה אחת דברים שהם גם רמים ונשגבים – עמוקים ויסודיים, וגם פשוטים – גשמיים ארציים. יש מי שעושה את דבריו כליל של רוחניות, זר שלמעודנות, צרור דק מן הדק. הוא עוסק בנושאים מטפיזיים אבסטרקטיים, ומרחף בדבריו בין ענני שמים. ויש מי שמקדיש עיקר דבריו לעניינים מעשיים יומיומיים, ודבריו אין בהם מן העמקות המחשבתית. משה רבנו אומר: "האזינו השמים – ותשמע הארץ", מדבריו יכול השומע גם לקבל רעיונות רוחניים עמוקים, אבל יכול הוא גם להוציא מסקנות מעשיות פשוטות. הדברים מיועדים לכל והכל הולך אחר טיבו וטבעו של השומע. זה כוחו של דבר גדול, דבריו יפים גם לחכמים וגם לפשוטי עם. (לקראת שבת).

שמע ישראל

"האזינו השמים ואדברה"

רבי יצחק מאיר מגור היה אומר: הכתוב אומר (תהלים נ, ז): "שמעה עמי ואדברה". היה לו לומר קודם "ואדברה" ואחר כך "שמעה עמי"?! ללמדנו, כשיש רצון להאזין, נותן ה' בפיהו דברים הראויים להיאמר. אבל כאשר אין האוזניים כרויות לשמוע, נאטם הפה ונאלמת הלשון.

שני מצבים בלבד

"האזינו השמים...ותשמע הארץ"

אמרו חז"ל (רבה י, ד): "למה השמים והארץ? שהמשיל הקב"ה את ישראל ככוכבי השמים וכעפר הארץ". אצל אומות העולם ייתכנו שלושה מצבים: אומה שהיא מעצמה, החולשת ושולטת על אומות אחרות; אומה בינונית שאינה שולטת על אחרים ולא נשלטת על ידי אחרים; אומה חלשה ומפגרת, החוסה בצילה של אומה אחרת, ונשלטת על ידה. בעם ישראל, לעומת זאת, מתקיימים שני מצבים בלבד: "ככוכבי השמים" – משפיעים על העולם כולו, או חלילה "כעפר הארץ" – מושפלים, והכל דורכים עליהם (דמשק אליעזר).

כמטר לרבים כטל ליחיד

"יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי-דשא וכרביבים עלי-עשב" (לב, ב)

"'דשא' – שם כולל הוא לכל הצמחים; 'עשב' – כל מין ומין לעצמו קרוי עשב'" (רש"י). בשעה שהמנהיג משמיע דברי מוסר בפני הציבור, עליו לדבר "כמטר" – דברים נוקבים, חדים ולא מהוססים; "כשעירם" – תוכחה שתעורר את הציבור, ותטלטל אותו משאננותו כמו רוח סערה. "וכרביבים עלי עשב" – לא כן כשמדברים לפני יחיד, אז יש לדבר "כטל", דברים רכים, שיחה מלב אל לב בנחת ובנועם, העשויה להשפיע ולקרב (תורת משה).

אמונה קבועה בלב

"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה" (לב, ד)

רבי יצחק מאיר מגור היה אומר: אמונה אינה מחשבה בלבד, כפי שסוברים בני אדם. האמונה היא דעה מגובשת וקבועה בלב, שאי אפשר לסבור ההפך ממנה. גדולי ישראל כמו הרמב"ם ובעל "חובת הלבבות", חקרו בענייני אמונה לא מפני שהיו להם חלילה ספקות ופקפוקים, אלא מפני שרצו לחזק את דבר האמונה על פי השכל. אבל בפנימיות של כל אדם מישראל קבועה נקודת האמונה, וכמו שמאמר ה' (בראשית א, ו): "יהי רקיע", מעמיד את הרקיע עד עצם היום הזה, כך קבועה וקיימת לעולם נקודת האמונה בישראל, וזהו "אל אמונה".

כבן אל אביו

"שאל אביך ויגדך" (לב, ז)

רבי אלימלך מליזנסק היה אומר: "שאל אביך" – זכאי אתה לפנות אל הקב"ה כבן אל אביו; "ויגדך" – וייענה לבקשתך, גם אם רק יהודי פשוט ותמים אתה ולא הגעת למדרגת צדיק.

כאישון העין

"יצרנהו כאישון עינו" (לב, י)

רבי יעקב יהודה מנדרזין היה אומר: אישון העין טעון זהירות יתירה אף מפני לכלוך קל, העלול לפגום בעין ולקלקל את הראיה, כך תורה ומצוות, "לכלוך קל" – נגיעה קלה ופניה של מה בכך, עלולות לפגום ולקלקל הכל.