יש מנהיג לבריאה
"בראשית ברא"
כשם שהבית מודיע על הבנאי, והבגד מודיע על האורג, והדלת העל הנגר, כך העולם מודיע על הקב"ה שהוא בראו". (מדרש תמורה).
יראת שמים
"ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים"
מפרש רש"י: "יחזק הרקיע, שאף על פי שנבראו שמים ביום הראשון, עדיין היו לחים וקרשו מגערת הקב"ה". מכאן, אומר רבי יצחק מאיר בעל "חידושי הרי"ם", מקור הביטוי "יראת שמים", שכן הראשונים שגילו יראה מפני הקב"ה היו השמים. (מאוצרנו הישן).
להכיר את העולם
"ויבדל בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע"
אמר רבי זאב וולף מסטריקוב לתלמידיו: שואלים אתם: איך אפשר לחיות ולהתקיים בעולם רע כל כך? התשובה היא: אתם אינכם טובים כל כך כפי שאתם חושבים, והעולם אינו רע כל כך כפי שאתם מאמינים. אם תלמדו להכיר את עצמכם, תלמדו להכיר גם את העולם.
לכי ומעטי עצמך
"את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הגדול לממשלת הלילה"
אומר רבי אברהם מסלונים: קל לו לאדם להנמיך עצמו בפני מי שגדול ממנו, הוא גם מסוגל להתכופף בפני קטן ממנו, מה שקשה לו, זה להכניע עצמו בפני חברו השווה לו.
קלקול המינים
"ואת כל רמש האדמה למינהו.."
את כל היצורים במים ואשר על פני האדמה נאמר ברא אלקים למינם; רק על האדם לא נאמר "למינהו", זאת כדי להוציא מלבם של בעלי דעות נפסדות כי יש מינים שונים של בני אדם – עליונים ונחותים. אין "אדם למינהו", לידע ולהודיע כי המין האנושי אחד הוא, את כולם יצר אלקים בצלמו – צלם אלקים.
עבודה ושמירה לגוף ולנפש
"ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"
אומר רבי שמשון רפאל הירש: משמעות 'ויניחהו' איננה 'הנחה' גרידא; שכן, יש בכל הנחה משום שילוח, שחרור ומתן רשות. ה' יצר את האדם וגם אחרי שהוא נוצר, היה עדיין ברשות ה'. אך הקב"ה הניחו ושחררו, מסרו לרשות עצמו בפעם הראשונה, ונתן לו את גן עדן לעבדה ולשמרה. גם אם הארץ היא גן עדן לאדם, עליו לעבוד עבודה ולעשות את חובתו, אך בגן עדן יש שכר לפעולת האדם ומעשי ידיו מתברכים. ה"עבודה" וה"שמירה" האמורות כאן אינן מתייחסות רק לעבודת האדמה, אלא הן כוללות את כל התנהגותו המוסרית של האדם, במעשהו ובמחדלו.
גן העדן – גיהנום לרשעים
"ונהר יצא מעדן"
אמר רבי יעקב יוסף בעל ה"תולדות", תלמידו של הבעש"ט: אין לרשעים גיהנום יותר מאשר אם מכניסים אותם לגן עדן, שאין שם אכילה ושתייה ותאוות העולם הזה, רק הצדיקים יושבים שם ועטרותיהם בראשיהם, ומתעדנים בתענוגי תורה ותפילה. ומה שהוא עונג לצדיקים הוא נגע לרשעים.
עליונים למטה ותחתונים למעלה
"ונהר יצא מעדן"
אומר רבי נפתלי מרופשיץ: מן ההיגיון והשכל היה שגן-עדן וגיהנום יהיו קיימים בעולם הזה, למען יראו הבריות איך מקבלים הצדיקים שכר על צדקותם, וילמדו מוסר מעונשם של הרשעים על רשעותם. אלא שצדקה עשה עמנו הקב"ה שלא כך הדבר. לו ראו הבריות אדם שהיה מוחזק בעיניהם אחד מל"ו צדיקים נלקח לגיהנום, או שהיו רואים אדם שחשבוהו לרשע נכנס לגן עדן, היו באים בטענות כלפי מעלה ואומרים: אין דין ואין דיין. לכך הסתיר דיין האמת את גן עדן וגיהנום מעיני הבריות, מפני שאינם יודעים לדרוש במופלא ובמכוסה מהם.
לבלוע את העולם
"ותרא האשה כי טוב העץ"
אומר ה"חפץ חיים": יש אדם להוט אחר מאכלים טובים, יש המסתפק בלחם צר ומים לחץ – ובלבד שיוכל להתהדר במלבושים יקרים, ויש מי שמוכן לוותר על שניהם והוא מבכר עליהם את ההשכלה ולימודי החכמה. הנחש-היצר הרע פיתה את חווה שאם תשמע לעצתו, היא לא תצטרך להסתפק במועט ולוותר על דבר אחד כדי להשיג דבר אחר. על ידי אכילה מעץ הדעת, היא תשיג את כל המותרות ותענוגות העולם בבת-אחת: "טוב העץ למאכל" – מאכלים טובים, "וכי תאווה הוא לעינים" – מלבושים, "ונחמד העץ להשכיל" – השכלה ולימודי חכמה.