על פניו, התשובה לשאלות אלו נראית די פשוטה כי הפסוק הפותח את מבול המגפות אומר מפורשות: וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ... הפרשנות הדתית הקלאסית (שלא לומר הפשטנית) יודעת להסביר שהחוקים שהתורה מדברת עליהם הם חוקי התורה והמצוות. או במילים אחרות: תהיה 'דתי' והכול יהיה בסדר. לא תהיה דתי - ואתה תאכל את הלב. אבל זהו שעינינו הרואות שבמציאות, הדברים לא כאלה ברורים וחדים. ונראה שאפשר להבין קצת אחרת את המשוג 'חוקים' שהתורה מדברת עליהם. ככלל, כדאי לשים לב שהחיים שלנו גדושי חוקים וכללים שאנו מצייתים להם באדיקות שלא הייתה מביישת את תושבי מאה שערים בואכה בני ברק.
כי בעצם מהו חוק? כל חוק מוגדר על ידי תנאי ("אִם") ותוצאה ("אז"). לדוגמא: "אם אני מרוויח סכום של X שקל בחודש, אז אני עשיר". או: "אם אני לא מושלם, אז אני לא שווה כלום". כולנו מכירים מקרוב מאוד את אינספור החוקים האלה השולטים בחיינו. הם מְכַוְּונִים את חיי הגוף שלנו (אולי אתם מכירים את החוק: "אם אני רואה שוקולד אז אני חייב לטרוף אותו מיד" או "אם אני לא שוקלת X קילו, אז אני שמנה ומכוערת"). הם מושלים בחיים החברתיים שלנו (אם אני לובש בגדים של המותג הזה, אז אני מכובד" או "אם אני מסכנה, אז אוהבים אותי" או "אם יש לי מעל 1000 חברים בפייסבוק, אז אני בטח פופולארי). הם מכתיבים גם את חיי הרוח שלנו ("אם אני לא לומד תורה כך וכך שעות ביום, אז אני רשע" או "אם אני אוכלת רק מהכשר פלוני, אז אני צדיקה"). וכן הלאה, ברוח זו, כל אחד מאיתנו יכול (אוהו כמה אנחנו יכולים) לכתוב ספר חוקים עב קרס שכל חייו מתנהלים על פיו. וכן, גם מי שטוען "אם אני לא מחויב לשום חוק, אז אני חופשי" - מציית בדיוק לחוק הזה עצמו...
מה מקור החוקים והכללים האלה?
הם נוצרים בילדות, מהמשפחה, מהמעמד הכלכלי-חברתי, מאירועים שנחרטו בזיכרון, מביה"ס, מהחברים, מהצבא, מהספרים, מהסרטים וממה לא בעצם... האם החוקים האלה משרתים אותנו בדרכנו אל מימוש הפוטנציאל שלנו ולְעֵבֶר חיים שמחים ובעלי משמעות? לרוב, ניחשתם נכון, התשובה היא חד משמעית: לא ולא! חוקים אלה אינם אלא אוסף של אמונות (לרוב טְפֵלוֹת ממש) שנחתו עלינו מבלי שנבחן אותם ונבחר בהם. בעזרת עבודה פנימית של בירורים והתבוננות, נוכל לזהות ולקרוא תיגר על כללים אלו שלא פעם משתקים אותנו ולא מאפשרים לנו לבטא את עצמנו, ונוכל להתנער מעול החוקים שמבקשים להשתלט על חיינו. כשכללים מעין אלה מכתיבים לנו את בחירותינו ואת העדפותינו, החיים הופכים לַמַּגֵּפָה, לַאסון ולַקללה שפרשתנו מתארת. חוקים מסוג זה מטביעים אותנו בתוך עולם חָסַר בחירה, פטליסטי, דכאוני ואומלל.
אז מה עושים?
מזל שתחילת פרשתנו מגישה פתרון: אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ... הקב"ה מציע לנו הצעה שלא כדאי לסרב לה: בואו תכירו את החוקים שלי. חוקי הבורא, בניגוד לָאֱמוּנוֹת שלנו המבוססות על הַשְׁעָרוֹת בעלמא, הם עקרונות שעל פיו העולם הושתת. באמצעות תורתו, ה' מגלה לנו את חוקי המשחק האמיתיים: יש בורא לעולם, יש רובד רוחני במציאות, העולם הגשמי אינו אלה חלק מהמציאות בלבד, יש לנו גם גוף וגם נפש, המוּסָר הופך אותנו לבני אדם, עלינו לעזור לזולת, אנו שואפים לשמחה, לעם ישראל יש תפקיד מרכזי באומות, המצוות מקשרות אותנו לבורא וכו'. חוקים אלה, שנובעים מהתורה או אפילו קודמים לה (דרך ארץ קדמה לתורה...) - הם עקרונות המציאות. ה' הטביע אותם בתוך החיים בבריאת העולם ואנחנו חייבים לקחת אותם בחשבון אם אנחנו לא רוצים להטיח את ראשינו בקיר המציאות. כשהופכים אותם לחוקי וכללי החיים שלנו, לעקרונות פעולה עבורנו - אנו זורמים עם החיים ואנחנו זוכים לכל הברכות המופיעות בתחילת הפרשה: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם.
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.