שני פסוקים - שכינה וחומשים מפסיקים

 "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" -
פָחוֹת מִשְּלֹשָה, יִתְרוֹן?!

שְנֵי פְּסוּקִים -
סְפָרִים מַפְסִיקִים?!

כְּלוּם מִצְוָה יֵש בָּהֵם,
שֶמָא רֵיחַ מוּסָר נוֹדֵף מֵהֶם?!

פ"ה אוֹתִיוֹת -
הֲלָכוֹת מַחְכִּימוֹת!

מִן הַשְרֵפָה מַצִּילוֹת
סֵפֶר תּוֹרָה, בְּשַבָּת מִלֶּהָבות.

וְעוֹד זֹאת לִרְבּוֹת,
שְכִינָה בְּאָלְפֵי רְבָבוֹת.

מִעוּטָן שְתַּיִם, פַּעֲמַיִם -
פָּחוֹת מִכָּאן יֵעָנֵש כִּפְלַיִם.

בִּטֵּל מִצְוַת עוֹנָה,
וְנִפְקְדָה שְכִינַת שוֹכֵן מְעוֹנָה.

עַל כֵּן בָּאוּ אֵלוּ הַשְּנַיִם
לְהָאִיר עֵינַיִם,
וּלְהַשְרוֹת שְכִינַת אֵ-ל פַּעֲמַיִם!

ביאור כפות תמרים:

בפרשתנו מופיעים שני הפסוקים "ויהי בנסוע הארון... ", המתוחמים בשני נוני"ן הפוכים, כידוע, והגמרא מבארת שפסוקים אלו בעצם מחלקים את החומשים לשבעה ולא לחמישה, וכדברי הפסוק: "חצבה עמודיה שבעה".

ונשאלת השאלה: מה מיוחד כל כך בפסוקים אלו, אשר בכוחם לחלק את התורה לעוד שני ספרים, לפניהם ולאחריה?! זאת ועוד, מדובר בסך הכל בשני פסוקים, והרי עלייה לתורה היא לפחות לשלושה פסוקים, ואם כן דבר זה לא מובן כלל!

מי ששופך אור על פתירת התעלומה, הוא הרד"ק שמבאר בצורה מופלאה שלמעשה מסתתרת כאן מצוות פריה ורביה, שהרי הפסוק אומר: "רבבות אלפי ישראל" - ומכאן למדה הגמרא שאין השכינה שורה בישראל פחות מ-22,000 (על פי הכלל של מיעוט רבים - שניים, ועל פי החשבון של "רבבות" - שתי רבבות, שכל אחת מהן - 10,000 - הרי מגיעים ל-20,000. ולפי "אלפי" - מגיעים ל-2,000 - וביחד ל: 22,000. ועיין גם בבמדבר ג', ל"ט).

ולכן אדם שמתרשל ומתבטל מפריה ורביה, ולצורך הדוגמה - בגינו חסרים אותם 22,000 מישראל אדם אחד (21,999) - הרי שהוא גרם לביטול השכינה מישראל.

זאת ועוד, הגמרא בשבת למדה מכאן הלכה, שמכיוון שבשני פסוקים אלו יש 84 אותיות (והם מחשבים כספר בפני עצמם) - אזי מכאן: שאם פרצה דליקה בשבת - ניתן להציל מהשריפה ספר תורה שיש בו לפחות 84 אותיות (גם ללא אזכרות של שם ה').

הכותב הוא רב בית הכנסת "אביר נחום" במודיעין ומחבר סדרת "זכור לאברהם" על המועדים

הרב תומר אברהם ונונוצילום: באדיבות המצולם