הכבדת לב פרעה על ידי ריבונו של עולם, מהווה קושי חמור לכל מי שערך החירות יקר בעיניו. אם אלוהים שולל מפרעה את הבחירה החופשית, גורם לו שלא ישלח את ישראל ואחר כך מעניש אותו ואת עמו על כך, הרי ראוי לקרוא אל מולו את דברי אבינו אברהם: "חלילה לך מעשות כדבר הזה! השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"
הרמב"ם הוא אחד מאנשי החירות הרדיקליים בתולדות המחשבה היהודית. לדעתו הבחירה החופשית מוחלטת, ואין שום דבר מטה את האדם מחירותו. נטילת החירות מפרעה קשה היתה בעיני הרמב"ם, והוא פירש אותה - בדוחק לדעתי - כענישה על הקשיית הלב הראשונה שנעשתה מתוך בחירה. הסיבה לשלילת הבחירה מפרעה על פי התורה עצמה, איננה ענישה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה בֹּא אֶל-פַּרְעֹה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'.
האם ההתנהלות הזאת עומדת במבחן הצדק? זאת שאלה שגם מלך בשר ודם ומדינה נזקקים לה. לעיתים יש מעשה של יחיד שהוא כשהוא לעצמו איננו מצדיק ענישה חמורה, אבל בהסתכלות מערכתית מופיע השיקול של 'למען יִרְאוּ וְיִרַאוּ' ומוביל לענישה חמורה. האם זה צודק?
התשובה איננה פשוטה. חלק מהתסבוכת נובע ממשאלה הנטועה בלב רבים מאיתנו, והיא כי יהיה צדק מוחלט על פיו אפשר להכריע בכל מקרה ומקרה. היינו רוצים לראות מערכת אחת שכל הערכים שבה מסתדרים האחד עם השני, ואזי - כך אנחנו חולמים - נוכל להיות שלמים עם כל הכרעה והכרעה פרטית. אלא שהסיפור כנראה איננו כזה. הערכים אינם תמיד מסתדרים האחד עם השני, ואי אפשר לצפות - אפילו לא מריבונו של עולם - ליצור מערכת בה הכל 'בסדר'. אם תשפוט את האיש כפרט תגיע לפסק דין אחד, ואם תתבונן במערכת כולה - תגיע לפסק דין אחר. יש סתירות בין נקודות מבט שונות ואי אפשר ליישב ביניהן. פרעה כשהוא לעצמו איננו ראוי לעונש אם לא היתה לו בחירה, אבל אם המטרה היא מערכתית - שליטה במערכת כולה ולאורך זמן 'למען ידעו דורותיכם', העונש שלו הכרחי. אם תתבוננו באומץ בפרשת נהג ההסעות שהעליב ילדים יוצאי אתיופיה באופן גזעני, תראו שיש הגזענות בחברה הישראלית ומורה כי יש לעקור את התופעה מן השורש.
פרעה מוטה על ידי אלוהים מההכרעה שהוא היה רוצה להכריע. אבל פרעה לא פועל כאוטומט, כמכונה. פרעה נאבק על חירותו:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ... וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם. וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן אֶל-פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה' לָנוּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת-טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה.
עבדי פרעה מדברים אל מלכם בקול ההיגיון, פרעה משתכנע כי אכן בהתנגשות הערכים בין הדאגה לכך שהעבדים לא יברחו (וזכרו נא כי בעיניו זהו ערך, וערך לגיטימי) ובין הדאגה לשלום עמו - הדאגה גוברת למרות שפרעה שאיננו טיפש מבין ש'רעה נגד פניהם'. ומיד הוא משנה את עמדתו ואומר- "לא כן, לכו נא הגברים...". מה גרם לו לשנות את דעתו? האם היתה זו התנגשות הערכים שבתוכו, או שכאן התערב אלוהים והכביד את לבו?
אנחנו הקוראים לא יודעים את התשובה, ויכולים רק לשער. אבל דבר אחד ברור: פרעה הוא אדם מתלבט, הוא נאבק או בינו לבין עצמו או בינו לבין אלוהים. הוא לא נכנע בקלות, הוא מחפש איזון בין הערכים - הגברים ילכו והנשים והטף לא. קשה לנו אולי להכיר בכך, אבל פרעה הוא הגיבור האמיתי של הפרשה. כל אחד מאיתנו נאבק כמו פרעה על חירותו, אל מול כוחות חזקים המנסים להטות אותנו מנקודת הבחירה שלנו. בין אם אנחנו מצליחים לשמור על חירותנו ובין אם אנחנו כושלים אל מול מערכות סיבתיות כבדות משקל, דמותו של פרעה עומדת כדוגמה למי שלא מוותר בקלות על חירותו ונאבק עליה.
ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים