המביט "ממעוף הציפור" על ספר ויקרא אינו יכול שלא לשאול את עצמו מדוע מכונה ספר ויקרא בלשון חכמים "תורת כהנים".
אמנם חלקו הראשון של הספר עד סוף פרשת אחרי מות עוסק בענייני הכהנים ,אך בחלקו השני החל מפתיחת פרשת קדשים עוסק החומש במצוות המוטלת על כלל ישראל מן המצוות השונות ב"קדשים תהיו" דרך פרשת המועדות המופיעה בפרשת אמור (ללא איזכור של תפקיד הכהנים) ועד מצוות שמיטה ויובל וכריתת הברית בפרשיות בהר-בחוקותי.
אם כן מדוע כונה החומש על ידי חז"ל "תורת כהנים"?!
יתכן שניתן למצוא תשובה לשאלה זו מתוך עיסוק בשאלה נוספת, מקומית יותר.
מדוע פרשת העריות המופיעה בסיום פרשת אחרי מות שבה ונשנית בפרשת קדשים?
מתברר כי דווקא ההשוואה בין שתי פרשיות אלה תגלה לנו הבנה כוללת על ספר ויקרא כולו.
פרשת עריות שבה בשנית אך הנימוק שנותנת התורה משתנה.
בפרשת אחרי מות נאמר ויקרא פרק יח
(כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם:
(כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ:
וכך גם בהמשך הפסוקים כ 7 פעמים יופיע הפעל ט.מ.א בהטיותיו השונות.
כלומר איסור עריות הוא מחמת הטומאה אשר הוא מביא לחוטא לעם ולארץ.
לעומת זאת בפרשת קדשים נאמר ויקרא פרק כ
(ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' א-להֵיכֶם:
(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם:
וכך שוב ושוב יופיע השורש ק.ד.ש כנימוק לאיסור עריות .כיון שאנו עם קדוש נאסרו עלינו העריות.
המעיין יגלה שלא רק בפרשיות אלה נמצא הבדל זה . באופן כללי כל המחצית הראשונה של ספר ויקרא עוסקת בענייני טומאה וטהרה והביטוי התדיר המופיע הוא השורש ט.מ.א. (131 מופעים בחלק זה מתוך 149 בכל הספר)
והשורש ט.ה.ר (68 מתוך 71) החל מפרשת קדושים עוברת התורה לעסוק בענייני קדושה, והביטוי החורז הוא קידוש ה' וחילול ה'.(16 מתוך 20 במחצית השניה )
ענייני טומאה וטהרה מתרכזים סביב המקדש ועבודת הכהנים והן דרישות מוגדרות ואיסורים ברורים אשר העובר עליהם משתנה מצבו והופך מטהור לטמא ואסור בביאה אל הקודש.
בכל המצוות הללו פונה התורה אל הכהנים ואחריהם ללווים.
אך התורה אינה מסתפקת בכך ,פרשת קדושים הפותחת את מחצית השנייה של ספר ויקרא פותחת בפניה כללית "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם:"
לא רק אל שבט לוי אלא " כל עדת ישראל",
האדם הישראלי נתבע לרמה גבוהה יותר, האדם היהודי נדרש לקדש את החול. להיות ניכר לא רק בהתנהגותו בעניינים דתיים אלא גם בחיי השיגרה והחול, גם בביתו הוא נתבע לחיים של קדושה.
כל אחד מאיתנו נדרש להיות כהן "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש " לא כהן בבית המקדש אלא משימה גבוהה יותר להיות כהן בכל אורחות חייו: בעיר ובכפר, בעבודה ובשוק, בשבת וביום חול.
ואכן ראוי החומש לשמו "תורת כהנים", בחלקו הראשון, במקדש, כהנים בני לוי , ובחלקו השני "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר אמי"ת עפולה