פתיחה
פרשתנו בכללה מתארת את הציוויים על תפירת בגדי הכהונה, תוך פירוט נרחב של הגדלים, הבדים שמהם נארגים הבגדים והשימושים השונים של כל בגד. "עוף מוזר" בפרשה זו הוא מזבח הקטורת, שהוא כלי לכל דבר, ומן הראוי היה שהציווי על בנייתו יופיע דווקא בפרשה הקודמת שמפרטת את כלי המקדש השונים. על שאלה זו עומד כבר הרמב"ן בפרק ל, פסוק א:
"והנה המזבח מן הכלים הפנימיים היה, ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם".
בעיוננו הפעם ננסה לענות על שאלת הרמב"ן, ולעמוד על תכונותיו השונות של המזבח הקטורת, ומדוע הוא מוזכר דווקא כאן בפרשת תצוה ולא בפרשה הקודמת.
כתר כהונה
תחילה נצטט את הפסוקים המצווים על בניית המזבח (שמות ל א-ז):
"ועשית מזבח מקטר קטורת עצי שיטים תעשה אותו: אמה ארכו ואמה רחבו ואמתיים קמתו ממנו קרנותיו: וציפית אתו זהב טהור את גגו ואת קירותיו סביב ואת קרנותיו ועשית לו זר זהב סביב... ונתתה אתו לפני הכפרת אשר על העדות אשר איוועד לך שמה: והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה"
ר צדוק (תורה י"א) עומד אף הוא על העניין, ושואל את השאלה במילים אחרות:
"להבין למה נזכר מזבח הקטורת בפרשה זו המדברת מבגדי כהונה ומשיחת אהרן, והווה ליה להזכירו בפרשת תרומה עם שאר כלי המשכן וכבר עמד בזה הרמב"ן ז"ל... ויש לומר בזה על פי מה שאמרו (יומא עב:) דזר זהב שעל המזבח מזבח הקטורת רומז לכתר כהונה שזכה אהרן ונטלו, וכבר שאלנו למה לא נרמז כתר כהונה במזבח הנחושת שעליו מקריב רוב הקרבנות".
ר צדוק עונה בדבריו גם בשאלה, שפותחת פתח לתשובה. הזר המקיף את החלק העליון שבמזבח רומז לכתר כהונה שזכה בו אהרן לדורות. עבודת הכוהנים המצויה ביותר לעיני העם היא עבודת הקרבנות, ומדוע לא היה אותו "כתר הכהונה" במזבח הנחושת עליו מתבצעת עבודת הקרבנות המזוהה כ"כ עם הכהנים?
אותו הזר שהזכרנו היה דומה לכתר בראש במזבח, כמו גם בארון ובשולחן. הכתר, כספירה קבלית, משמעותה הביטוי של הרצון העמוק והפנימי, שורש העניין ממש. לאחר שהגדרנו על רגל אחת את ספירת "כתר" נוכל להמשיך. ר צדוק קושר את "כתר הכהונה" לראש אהרן:
"ועניין קדושת כהונה יורה שכחו לקרב נפשות ישראל לאביהם שבשמים דעל כן נקרא אהרן שושבינא דמטרוניתא (נציג/שליח הגבירה, היא כנסת ישראל). והכתר מורה על תכלית הכח לקרב עד השורש, והיינו שנשלם כח הכהונה באהרן לדורות עולם, וזהו דייקא על ידי מזבח הקטורת".
אהרן, ע"פ ר צדוק, הוא בעל כוחות מיוחדים. אם בפרשת תרומה דיברנו על כוחותיו של משה בהעברת התורה מהשמים לעם ישראל, הרי שהפעם נעסוק באהרן וביכולתו לקשר בכיוון ההפוך, מישראל אל אביהם שבשמים. לא זאת בלבד, אהרן במהותו מקרב את ישראל בצורה מושלמת, בבחינת כתר, עד השורש. בסוף דבריו אומר ר צדוק, שהקישור נעשה באמצעות הקטורת. מהו ייחודה של הקטורת?
ייחודה של הקטורת
הקטורת נזכרת בתורה במפורש בשני מקומות עיקריים. האזכור הראשון בעת ציוויה בפרשת כי-תשא, והשני בחטא קרח ועדתו. נתחיל מהשני. בחטא קרח ועדתו המבחן לכהונה המוצע ע"י משה מתבצע באמצעות הקטורת, ולא במקרה. סיבה ראשונה, כמו שאומרת המשנה ביומא על הקטורת, שהיא העבודה החביבה על הכהנים, וקרח ועדתו רצו להיות כהנים, אולי מכוח ההנאה שבהקטרת הקטורת, ואולי, ע"פ דברינו, כי לקטורת יש כוחות שיונקים מספירת "כתר" - הרצון היסודי העמוק, ובמקרה שם בירור למי הכהונה, לעומק העניין. התוצאה לא איחרה לבוא ועדת קרח נבלעה באדמה, והוברר מעבר לכל ספק שלא הם נבחרו לכהונה. לאחר מכן פורצת מגיפה בעם, ומשה פותר אותה באמצעות לא אחרת מאשר הקטורת (במדבר י"ז, יא-יג):
"ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה החל הנגף: ויקח אהרן כאשר דיבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם, ויתן את הקטורת ויכפר על העם: ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה"
ראינו כאן שני דברים. האחד - אהרן "תיווך" מעשית בעצירת המגיפה ולא משה כמו בדרך כלל, ועוד ראינו כאן תפקיד מרכזי לקטורת. כאן גם ר צדוק עומד על ייחודה, ומגיע גם לאזכור השני של הקטורת בתורה:
"ע"פ הידוע מכתבי האריז"ל, שכל המלאכים נתנו חלקם ביצירת האדם... חוץ מהס"מ (מלאך המוות), שלא רצה ליתן חלקו. אמנם בשעת מתן תורה נתן מרצונו חלקו למשה רבינו ע"ה - הכח לעצור המיתה ולבטל כוחו (זהו עניין הקטורת שעצרה את המגיפה). ויש לומר בזה השאלה: מאחר שעשה אדם הראשון תשובה באמת על החטא, למה נשאר גזירת המיתה לדורות?...רק הכל הוא מטעם הנ"ל מפני שלא נתן הס"מ מחלקו, בחינת הרע, בעת יצירת האדם, ולא היה לו לאדם בשעת היצירה שום שייכות לבחינת הרע וזה היה מרצון ה יתברך. כי אם היה לאדם חלק מבחינת הרע בעת יצירתו היה מבררו מיד לטוב, דאז היה כח לבחירה לבררו כולו. אבל מפני שביצירתו לא נתן לו הס"מ חלק רק אחר כך שהשיא אותו לדעת טוב ורע - ע"י זה אין בכח האדם לתקן בשלימות הפגם...
וזה הסוד שמסר לו מלאך המוות שיש ביכולת לתקן גם בעולם הזה לעצור המגיפה, היינו לבטל הפגם שגרם המיתה, והיינו על ידי קטורת".
ר צדוק לוקח אותנו יחד עם האר"י למחוזות רחוקים מאוד, אל שחר בריאת האדם. בבריאתו, כך אומר האר"י, הצטווה כל מלאך לספק תכונה מסוימת לאדם. כולם נענו חוץ ממלאך המוות, שלא רצה לתת משהו רע, כי ידע שברגע שייברא האדם הוא ינוקה מכל הפגמים, והעדיף לתת את הפגם כשהאדם כבר נוצר, בחטא עץ הדעת. היות והאדם לא נברא עם חלק רע, אלא הוא התווסף בזמן מאוחר יותר לנפש האדם, אין ביכולת האדם להיפטר ממנו בצורה מושלמת ולחזור ל"מצב האפס" של בריאתו. בכל אופן, בעת מתן תורה גילה מלאך המוות למשה את הסוד שיכול לתקן את העיוות שהוא עצמו גרם - והסוד הוא הקטורת:
"ולכן נאמר למשה רבינו ע"ה קח לך סמים וגו, לך (למשה) דייקא, שעל ידו דייקא יוכל להתברר בחינת הרע ע"י שנכלל עם הטוב, ע"י עשיית הקטורת שהיה התכללות הרע בטוב בפועל. וכידוע מי"א סממני הקטורת, שהחלבנה ריחה רע, ועל ידי שמערבה עם העשר סממנים שריחם טוב, נתהפך החלבנה עצמה לריח טוב... והיינו שגם הנפש שכבר נשקע ברע יש לו תיקון להתברר לטוב ע"י שמתחבר בצוותא עם עדה מישראל שהם עשרה, שע"י זה יוכל להתברר הרע מהטוב".
הסוד הטמון בקטורת הוא המרכיבים שלה. הקטורת, שריחה הטוב נדף למרחקים, לא הורכבה רק מריחות נעימים. הייתה שם גם החלבנה, שריחה רע. אבל כשהיא מעורבבת ונכתשת יחד עם שאר הסממנים, היא מוסיפה את הסגולות שלה, ונוצר ריח נעים עד מאוד. החלבנה הזו מייצגת את הקלקול שהטיל מלאך המוות, בחטא עץ הדעת. לתוך היצירה הנפלאה והטהורה של האדם, הוא הטיל את זוהמתו. התיקון, מסתבר, הוא בשיתוף של כל המרכיבים ביחד, והגעה לקדושה, והצלה מהעונש אותו הטיל אותו המלאך מאז - מוות. הקטורת, שבהכנתה יש אותו התהליך שעבר אדם הראשון, מסמלת את החיבור בין כוחות הטוב לרע, וביחד מתגברים על הרע, על המוות, כך הקטורת הצילה את חיי הניגפים במגיפה שצוינה לעיל.
כהן של כולם
כל שנותר לנו זה לענות על השאלה מדוע מזבח הקטורת הוזכר בפרשתינו. ר צדוק מתייחס גם לשאלה הזו:
"והנה בפרשה זו נזכר כל הכנת אהרן הכהן שיוכל לקרב נפשות ישראל על ידי שנוטע בליבם הארת הקדושה לכל נפש כפי ערך הכנתו ותשוקתו להתקרב לקדושה בנר מצוה ותורה אור וזהו התחלת הפרשה בשמן ונר כנ"ל. ומסיים בפרשת מזבח הקטורת, והיינו תכלית התקרבות להקדושה גם הנפשות שכבר נשקעו ברע ואין ליבם פונה להקדושה מכל מקום יש להם תקוה להתברר לטוב על ידי צירופם לקדושה, וזהו מידתו של אהרן אוהב את הבריות וכו, ומקרבן לתורה. ולכן נעשה עליו הזר זהב המרמז לכתר כהונה שזכה אהרן לעולמי עד".
מזבח הקטורת מוזכר דווקא כאן בפרשת תצוה עם כל שאר בגדי הכהנים, בגלל כל התכונות הפנימיות שלו כמו שהרחבנו לעיל. אהרן, שהוא בבחינת כתר, מבצע את תפקידו בחיבור שבין ישראל לקב"ה ע"י הקטורת ואף יותר מזה, בינם לבין עצמם. תפקיד הכהן, בפשטות, הוא לקשר בין האדם ובין בוראו, כל אחד לפי מעלתו. דבר זה מתבטא בעבודתו במשכן ולאחר מכן במקדש, משחיטה פשוטה של קרבן ועד עמידה ברטט ובזיע בקדש הקדשים ביום הכיפורים. הכהן אינו עובד רק בימים חשובים אלא הוא עובד כל יום. על אותו המשקל, הוא שליח של הרב הראשי בדיוק כמו שליחו של ראש העולם התחתון, שאין לבו פונה לקדושה, כדברי ר צדוק. הפרשה מתחילה בהדלקת הנרות, מה שמסמל את "הצד הצדיק", התורה, אך העבודה אינה שלימה אם חלק מעם ישראל איננו משתתף בה גם. לכן, באותה הפרשה שמוזכרים בה כלי הכהנים המאפשרים לעבוד במשכן, יש גם את הקטורת, שמסמלת את החיבור המיוחד בעם ישראל, שגם לרשעים יש מקום כל זמן שהם מצטרפים גם לעבודה, ורשעותם, בחינת החלבנה, מתבטלת בין כל שאר הסממנים של העם.
הקטורת בימינו
לפעמים נדמה לאנשים שאם הם יוציאו מחברתם את האנשים ש"מקלקלים להם את השורות", או ישלחו את ילדיהם רק לבתי-ספר פרטיים שבהם אין ילדים ברמה דתית/כלכלית/חברתית והדוגמאות עוד רבות, אז ורק אז ילדיהם יצאו מחונכים ויראי שמים. הקטורת ועבודת הכהנים מלמדות אותנו שלא כך הדבר. רק ע"י צירוף ואיחוד של כל עם ישראל, העבודה שבמקדש תושלם. אם אותם הרשעים לכאורה לא ישתתפו גם הם בעבודה, משהו יהיה נפקד וחסר.
מה שאפשר את העבודה במשכן, הוא החיבור בין כל חלקי עם ישראל. אל לנו לחשוב לעצמנו שהמציאות בימינו טובה יותר. מה שהשלים את עבודת המשכן, ודאי שישלים גם את מציאותנו.