אבירם הביט בשעון. לא יתכן, אמר לעצמו, לפני כשעה השעון הראה 21:00, ועכשיו כבר 1:00. באמצע אמורות להיות ארבע שעות שלמות. יכול להיות שהן פשוט עברו מהר, מבלי שהבחין בכך? על כל פנים, השעה היתה מאוחרת, מה שחיזק את עייפותו של אבירם מצד אחד, הלחיץ אותו יותר מצד שני, ושני הצדדים יחד הפכו אותו להרבה יותר עצבני.
הוא צלצל שוב אל אהרון. "אני ממש מתנצל על השעה", אמר, "אבל הבטחת שתחזיר לי תשובה עוד הערב לגבי הרב קמצמן. אנחנו ממש לחוצים, הערב אמור להתקיים בעוד פחות משלושה שבועות, המודעות חייבות להתפרסם כבר בסוף השבוע הזה."
"אני מבין", פיהק אהרון לתוך קו הטלפון. "שמע, נראה לי שהרב קמצמן לא יוכל. דיברתי איתו, הלו"ז שלו ממש צפוף בזמן הקרוב, הוא אמר שהסיכוי שהוא יהיה פנוי באותו ערב ממש קטן. כך שאם אתה חייב לסגור את רשימת הדוברים כבר עכשיו, לא כדאי שתבנה עליו."
אבירם נשם נשימה עמוקה, מתאפק לא לפרוק את כל העצבים. אילו הייתי יודע כמה קשה להפיק כזה ערב, הרהר אבירם בליבו, לא הייתי מנסה בכלל להתחיל. בסך הכל ערב השקה של ספר, אירוע שדורש בסך הכל מקום, זמן, שלושה-ארבעה דוברים ופרסומות. כל הפרטים היו סגורים בשלב די מוקדם, רק רשימת הדוברים מתעכבת הרבה אחרי הרגע האחרון.
"אם אתה רוצה, אני יכול להשיג לך את הרב שרעבי. גם הרב לוין אמר לי שהוא מאוד אהב את הספר, הוא בדרך כלל ער בשעות האלו ואפשר להתקשר אליו."
"השתגעת?!" התחיל אבירם לאבד את סבלנותו. "הספר שאנחנו משיקים משתייך באופן מוצהר לזרם התורני-ליברלי, והרב שרעבי והרב לוין משתייכים לזרם הליברלי-לאומי. עזוב, אם לא הצלחת להשיג את הרב קמצמן אז לא משנה."
"אבל הרב גולדברג הוא ממש..." ניסה אהרון להשיב, אולם בשלב זה של המשפט הוא הבחין בכך שהשיחה נותקה.
אבירם הריץ את אנשי הקשר בזיכרון הסלולרי שלו בזה אחר זה. מי יכול להיות ער בשעה כזאת? אצבעו נעצרה על יוני. הוא הרי כתב, הוא עובד מסביב לשעון.
"מה קורה, אבירם?"
"ישתבח שמו. לא הערתי אותך או משהו, נכון?"
"מה פתאום. ואל תדאג, אני גם לא אלך לישון בשעות הקרובות. הבוס שלי הכריח אותי להכין עד מחר כתבה שתטלטל את המגזר, ואם לא - הוא יטלטל את חשבון הבנק שלי."
אבירם היה עייף מכדי להזדהות עם מצוקתו של יוני. "תשמע, יש מצב שאתה עושה בשבילי טובה קטנה?"
"אין מצב, אחי, המצב של האתר בקנטים. ערוץ היהדות המתחרה חגג כל השבוע על המחיצה במחנה סיירים, שהגביהו אותה בשני סנטימטרים, ואנחנו פרסמנו בקושי פסק הלכה בקשר לברכה על אבוקדו."
"טובה קטנה, בחייך, תשקיע שתי דקות בחבר טוב. אני בסך הכל צריך שתמצא לי מישהו שידבר בערב השקה של ספר עוד שלושה שבועות. יש לי ח"כ, דוקטור ורב אחד, אני צריך עוד רב".
"נו, שיהיה. רק תגיד לי איזה רב אתה צריך - פוסט-ציוני-דתי, חרד"ל-פלוס-אנשובי, מה בדיוק?"
"תורני-ליברלי. חשבתי על הרב קמצמן, שמצד אחד יהיה קצת מגוון, אומצד שני יהיה ברור לאיזה זרם הערב פונה. הבעיה היא..."
סוף סוף עלה רעיון במוחו של יוני.
"אל תדאג", הוא קטע אותו, "אני אשיג לך את הרב קמצמן."
"באמת?"
"עלי."
"הצלת את חיי. אני מבטיח להחזיר לך טובה ולמצוא לך סקופ, עוד השבוע"
"עזוב, נראה לי שאני כבר אסתדר לבד..."
חיוך ערמומי התפשט על פניו של יוני, בזמן שחייג אל הרב בר-קמצמן.
"כן, זה יוצא יום שני בשעה 19:00. אתה אמור לדבר על יהדות ומודרנה - הילכו יחדיו?"
"אתה בטוח?" שאל הרב בר-קמצמן. "בדרך כלל לא מזמינים אותי לכנסים כאלה. אתה יודע שאני אגיד ההפך לגמרי ממה שכולם יאמרו."
"זאת בדיוק המטרה, שתהיה רשימה מגוונת של מרצים", אמר יוני. "אז סיכמנו?"
"בעזרת השם", אמר הרב בר-קמצמן. תחושת שמחה התגנבה אל ליבו. מי אמר שהציבור שלנו עסוק רק בהתפלגויות. עובדה, מזמינים אותי לדבר על במה אחת עם הרב שמעוני. סוף סוף הם מתחילים להבין שהמחבר בינינו רב על המפריד"
18:59.