בשעה טובה הבחירות מאחורינו, ופנינו אל חג החירות- הלו הוא חג הפסח שהגיע לפתחנו. פסח נתפס בקרב היהודים לדורי דורות כחג אולי החשוב ביותר, למעט אולי הימים הנוראים. בשל היותו כחשוב ביותר רבים בעם ישראל רצו לפאר את החג והוסיפו עליו מנהגים מיוחדים, ויש שיראו אותם כמשעשעים, כדי להנציח את החג בתודעה בקרב הקהילה והמשפחה. מעבר לאיסורי קטניות שכולנו מכירים כמנהג המסמן חוצץ בין אשכנזים לספרדים, ערכנו עבורכם רשימת מנהגים מיוחדים של העדות השונות.
מרוקו: פתיחת המגיד
נתחיל ממנהג של העדה הגדולה בישראל. הטקסט הראשון בפתיחת המגיד הוא "הא לחמא עניא", אך במספר עדות נהגו לקרוא את הקטע באמירתו דווקא בשפה הערבית המדוברת במדינת גלותם. בנוסף קיימת גרסה בהגדות במרוקו ובתימן, שלפני המילים הא לחמא עניא, אמרו "בבהילו יצאנו ממצרים". במרוקו אף הגדילו להגיד את המשפט בלחן ואף הוסיפו לו פיוט שלם, שפותח את העיקר בליל הסדר. במקביל לשירה נהגו לסובב את קערת ליל הסדר מעל ראשו של כל אחד מהסועדים, טעמים רבים הונחו לפירוש המנהג, אך טעם שחזר על עצמו הוא הסיבה העיקרית לעשיית דברים לא שגרתיים בסדר - לעורר את סקרנות הילדים לשאול שאלות. ואכן הקטע הבא בהגדה הוא מה נשתנה.
פרס: הכאה עם בצל ירוק
מנהג נוסף ומעורר במיוחד, שגם הוא נובע משמירת סקרנות הילדים בליל הסדר וגם ערניים בשלבים המתקדמים שלו הוא מנהג הקהילה הפרסית. כולנו אוהבים את שירת דיינו, אך הקטע הידוע הוא מעורר שמחה גדולה יותר כשמדובר בליל סדר של משפחות פרסיות. בכל פעם שמקריאים שורה מ"אלו הוציאנו ממצרים" ועונים בסופה "דיינו" חובטים משתתפי הסדר האחד בשני עם בצל ירוק. ברוב המשפחות נוהגים שהילדים והנשים מכים עם הבצל דווקא את אבי המשפחה, יש הרואים זאת בהומור כזמן ל"סגירת חשבונות" על תרומתם הדלה של האבות לניקיון פסח. דבר אחד בטוח, המתנה לחלק הזה והאנרגיות שהוא משאיר אחריו, ישמרו על הילדים ערניים עד צפון לפחות.
כורדיסטן: מיץ לימון במקום מי מלח
"שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים", ברוב עדות ישראל נוהגים לטבול את הכרפס במי מלח ואת מרור בחרוסת, אצל אשכנזים גם הוסיפו ביצים גם הם במי מלח. אך הבחירה במי מלח כנוזל בו טובלים הוא לא קונצנזוס לגמרי, הכורדים בחרו במקום במיץ לימון כנוזל בו טובלים את הכרפס. האמת ששילוב של סלרי ומיץ לימון מוצלח יותר ממי המלח, אך ישנם עדות שת המיץ לימון מחליפים בחומץ וזה קצת קשה יותר לעיכול.
אתיופיה: אכילת מאכלים טריים בלבד
מכירים את זה שלא אוכלים חומוס כי זה דומה למילה חמץ? אז יהודי אתיופיה לא אוכלים כל דבר שעלול להחמיץ, זה אומר כמעט כל מאכל ובמיוחד מוצרי חלב. לכן נהגו בני העדה להחמיר הרבה מאוד באיסור חמץ וחששו מאוד עד כדי שכל מאכל היה נאכל טרי בלבד ונזרק לאחר שימושו ואפילו גבינה, חלב וכדומה שמא יחמיץ.
לוב: ספירת העומר עם מלח
קשה מאוד לא "להיפסל" בספירת העומר ולא להחמיץ אף יום, לכן ראוי שגם לספירה יש להוסיף מנהג לא שיגרתי שיעורר את זיכרוננו. בקרב הטריפוליטאים נוהגים בערבית של צאת חג ראשון, היום בו מתחילים את הספירה, לחלק גבישי מלח לכל המתפללים. על המתפללים לשמור את המלח בכיסם לאורך כל הספירה ולשמור עליו מכל משמר שלא ייפול אפילו על הרצפה. בעת ספירת העומר יש לאחוז במלח ולזכור את הספירה. הבחירה דווקא במלח היא משום שמנחת העומר טעונה מלח כדרך כל המנחות וזכר לכך עושים כן.