החודש הזה לכם ראש חודשים

עומדים אנו השבת בפתחו של חודש ניסן, חודש שתוכנו המרכזי הוא ההתחדשות - התחדשות האומה הישראלית בהיסטוריה והתחדשות הטבע לאחר תרדמת החורף. לא יפלא אם כן שהשבת המבשרת על חודש זה מכונה "שבת החודש"..

חדשות כיפה ר' ירון ניסנהולץ 26/02/03 00:00 כד באדר א'



עומדים אנו השבת בפתחו של חודש ניסן, חודש שתוכנו המרכזי הוא ההתחדשות - התחדשות האומה הישראלית בהיסטוריה והתחדשות הטבע לאחר תרדמת החורף. לא יפלא אם כן שהשבת המבשרת על חודש זה מכונה "שבת החודש", ובהתאם לכך המפטיר המיוחד לשבת זו פותח במצוות קידוש החודש - "החודש הזה לכם ראש חודשים".


בפירושו הראשון על התורה, מקשה רש"י את קושייתו המפורסמת מדוע התחילה התורה בתאור מעשה הבריאה, ולא פתחה במצוה הראשונה שנצטוו ישראל - "החודש הזה לכם ראש חודשים". העולה מדברי רש"י, שאלמלא אותן סיבות שהוא מונה בפירושו, היה ראוי לפתוח את תורת ד' במצות קידוש החודש, ועל פניו הדברים אינם מובנים. הרי מצות קידוש החודש היא לכאורה מצוה "טכנית" בלבד, ומטרתה בסך הכל לסדר לנו את לוח השנה ואת תאריכי המועדים, ומדוע אם כן לפתוח את התורה בכזו מצוה "שולית"? אולם העובדה שזוהי אכן המצוה הראשונה שנצטוו ישראל מלמדת אותנו על מרכזיותה, ועל היותה היסוד לקיומן של כל שאר המצוות.


הגמרא במסכת ברכות (מט, א) דנה בחתימת הברכה במועדים "בא"י אמ"ה מקדש ישראל והזמנים", ומתקשה בנוסח זה שהרי אין חותמין בשני עניינים (מקדש ישראל וגם מקדש הזמנים)? משיבה הגמרא שאין כאן שני עניינים שונים אלא ענין אחד - "ישראל דקדשינהו לזמנים". כלומר - הקב"ה מקדש את ישראל והם מכח קדושה זו מקדשים את הזמנים. מדגישה הגמרא שכל זה בניגוד לשבת שהיא "קביעא וקיימא", כלומר - קדושתה הנה קבועה בכל יום שביעי ואינה תלויה בישראל, ולכן בשבת חותמין רק "בא"י אמ"ה מקדש השבת".


מה משמעות הדבר שישראל "מקדשים את הזמנים"? בעלי המחשבה הדגישו שבכל חג ומועד מתעוררת מחדש אותה הארה שהופיעה בעולם באותו מאורע. לדוגמא, בכל שנה ושנה בפסח מופיעה בעולם הארת החרות, ומי שמכין את עצמו כראוי יכול לחוות את אותה חוויה של חרות אלוקית. הארת השבת, כפי שראינו בגמרא, הנה קבועה מראשית העולם בכל יום שביעי, ואיננה תלויה בנו כלל. אולם בנוגע לשאר המועדים, ישראל הם הקובעים מתי הם יחולו, וממילא הם קובעים מתי תופיע הארת כל מועד ומועד בעולמנו. אין כאן ענין טכני בלבד, אלא שליטה רוחנית על הזמן, וכשרון אלוקי הטבוע בנו להיות שותפים למעשה הבריאה.


כשרון אלוקי זה, המתגלה במלוא עצמתו במצות קידוש החודש, הוא היסוד לשאר המצוות כולן, ומלמד אותנו שהמצוות הינן פועלות במציאות ממש, גם אם אין זה תמיד נראה לעינינו. "מצוה" מלשון "צוות" וחיבור, והיא מקשרת בין האדם לבוראו, וחיבור זה מביא ברכה ושלום לעולם כולו.


נתפלל לבורא עולם שבזכות עבודתנו ותפילותינו נצא מאפילה לאורה, ונזכה לראות שוב בסנהדרין המקדשת חודשים ושנים, ובביאת גואל צדק בחודש הגאולה הממשמש ובא.