סיפור פורים – סיפור ידוע מראש בארבעה פרקים

פרק א: החטא

מסיבה גדולה ערך המלך אחשוורוש. מסיבה של 180 יום, חצי שנה של חגיגות. 

מה היה כתוב במודעות הפרסום של החגיגה הגדולה הזו? 

חז"ל לא מגלים לנו את הקריאייטיב, אבל מספרים לנו את התוכן ואת הסיבה למסיבה. לפי חשבונו של אחשוורוש עברו שבעים שנה מחורבן בית המקדש, והנה לא נבנה בית המקדש והיהודים לא נושעו. אחשוורוש מסיק שהוא היורש של התפקיד הרוחני של עם ישראל, תם תפקידם בעולם. ולכן  כשתלמידיו של רשב"י עונים לשאלה מפני מה נתחייבו (שונאיהם של) ישראל שבאותו הדור כליה? תשובתם היא "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" (מגילה דף י"ב ע"א). 

רשב"י אינו פוסל את תשובתם של תלמידיו בגלל תוכנה, אלא רק משום שאין בה כדי להסביר את הגזירה על כלל יהודי הממלכה, שהרי בסעודה השתתפו רק יהודי שושן הבירה. בתשובה שהוא נותן לשאלה, "מפני שהשתחוו לצלם", רשב"י מתרגם את הפעולה האקטיבית של יהודי שושן למצב הכללי של היהודים בממלכה. עבודה זרה היא התרחקות מהזהות היהודית. האם כל המשתתפים במסיבה התנכרו לזהותם היהודית? יש להניח שלא. אבל השתתפות בחגיגות כאלה מבטאת את הרצון להיות כמו כולם ולהפסיק לשמר את הייחודיות והזהות היהודית.

פרק ב - הגזירה: פור הוא הגורל

בנסיבות כאלה אפשר לראות את גזירת ההשמדה במימד של תיקון. להיות יהודי זה ייעוד וגם גורל לא בחירי. לא תוכלו לברוח ולהיראות כמו כולם. בכל זאת "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". ישנו עם והוא נבדל, וכמו שאנו מכירים מתקופות אחרות בהיסטוריה היהודית, הגויים מסמנים לנו בדקדקנות את ההשתייכות לעם היהודי ולא מניחים לאף יהודי להתחמק מייעודו וגורלו.

פרק ג - הישועה: ורבים מעמי הארץ מתייהדים

המסומנים להיות קרבנות של הגזירה זוכים להיות הלוחמים, והם יוצאים בקומה זקופה, מזוהים, לא מעורבבים יותר, והם אף נעשים מודל לחיקוי עד שרבים מעמי הארץ מתייהדים.

פרק ד: התפנית

שלושה פרקים של סיפור פורים הידוע, ותבנית היסטורית מוכרת בהיסטוריה של עם ישראל. שני הפרקים הראשונים חזרו פעמים רבות. לא תמיד זכינו לפרק השלישי, לביטול הגזירה, ל"ונהפוך הוא". אבל שומר ישראל שמר תמיד על שארית ישראל, ועל זהותנו כעם.

השינוי בעלילה הוא בחלק הרביעי - בחגיגות הנס הזה לדורות בתחפושות, כפי שנהגו בעם ישראל.

לכאורה ההיגיון אומר שחג שיסודו בחטא של זהות, ותשובתו היא חזרה לזהות היהודית ולתהליך של בניית המקדש, צריך להתבטא בהנפת דגל, בלבישת בגדי הלאום. לו נס כזה היה מתרחש היום, היינו יוצאים לרחובות בכחול לבן. אבל במסורת היהודית בחרו דווקא להתחפש, ותהלוכות התחפושות מכונות עדלאידע - להזכיר לנו שדרך פסטיבל התחפושות אנחנו גם מקיימים את הציווי "עד דלא ידע (להבחין) בין ארור המן לברוך מרדכי".

אלא שבמנהג התחפושות שעם ישראל בחר כדרך לחגוג את החג הזה יש בשורה עמוקה מאד, בשורה שאומרת לא משנה מה תעשה ומה תלבש, בזהות הפנימית תמיד תישאר יהודי. וכמו שנאמר בבית הנשכח משירו המפורסם של יוסי גמזו - הכותל" :מתחת לחאקי בעצם, כולכם כוהנים ולויים".

כי מתחת לכל ההבדלים והמעשים, מתחת כל התחפושות, כולנו עם אחד, כולנו יהודים.

המסר העמוק והפשוט הזה צריך להיאמר שוב ושוב, במיוחד בשנה שבה נערכו שלש סבבי בחירות, שהעמיקו את הקיטוב ואת השוני, לכן בחרנו השנה בבימת העיון של אירוע צועדות בגבורה שיתקיים בקרוב, להביא נשים מנקודות מוצא שונות לחלוטין, סיפורי עליה וגרות, מסלולי חיים מפותלים של צמיחה בתוך ההוויה הישראלית, אבל כולן יחד בתוך פנימה שייכות  משתייכות ובונות את ההוויה הזו,

כולנו יהודים.

פורים שמח!

הרבנית עידית שילה היא דיקאנית הסטודנטיות במכללת אורות ישראל באלקנה