מדוע שמח המן?

השבוע, ביום שלישי, יחול יום פטירתו של אדון הנביאים ־ משה רבינו. מותו של משה, הוא המות עליו אנו מתאבלים יותר מכל אישיות יהודית אחרת. ללא משה רבינו, שקיבל מה' את התורה ומסרה לנו, לא היינו לעם מיוחד בין כל האומות. בכל שבוע ושבוע, בתפילת המנחה של יום השבת, אנו חוזרים ונזכרים בצער בחסרונו. ישנו קטע אותו אנו אומרים בזמן הלוית המת, הנקרא "צידוק הדין". אנו אומרים שם פסוקים מהתנ"ך, המבטאים את אמונתו בדינו הצודק של הקב"ה. על אף שלפעמים קשה לנו להבין את דרכיו ומשפטיו, אנו בטוחים ומאמינים שכל משפטיו אמת וצדק. על משה רבינו, הצער והבכי הוא הגדול ביותר. לכן, אנו חוזרים ואומרים עליו "צידוק הדין", בכל שבוע ושבוע. לפני סיום תפילת המנחה של השבת, אנו אומרים פסוקים מתהילים כ"צידוק הדין" על מות משה ־ "צדקתך צדק לעולם, ותורתך אמת" (תהילים קיט, קמב).
פסוקים אלו נאמרים דוקא בזמן תפילת מנחה של שבת, כיון שזוהי השעה בה נפטר משה רבינו (רא"ש פסחים י, יג). שעה זו נחשבת במסורת כשעה מיוחדת של עת רצון, ודוקא בה זכה משה רבינו, רבן של כל ישראל, להיקבר ולהגנז מאתנו (שולחן ערוך או"ח רצב, ב).
כבר ביום מותו של משה, הרגיש העם בחסרונו הגדול. בגמרא (תמורה טו:) מסופר, ששלושת אלפי הלכות נשתכחו מהעם היהודי ביום מותו. כדי לגלותם מחדש, נדרשו עיון רב בתורה שבכתב ודקדוק גדול בכללי התורה שבעל פה. רק בעזרת אותם הסברים וכללים שניתנו מפי ה' בעצמו למשה רבינו, ונימסרו לחכמי ישראל, זכה עתניאל בן קנז לגלותם מחדש. בעזרת אותם כללים ברורים שמסר משה מפי ה', ידע לפרש נכון את ההלכות החסרות.
מעניין במיוחד הקשר בין נס הפורים, למות משה. במגילת אסתר אנו קוראים, על רצון המן להשמיד את כל היהודים. הוא ניסה למצוא את התאריך המתאים ביותר לעשות זאת, על ידי הטלת גורל (אסתר ג, ז). הגורל נפל, על יום יג בחודש אדר.
בגמרא (מגילה יג:) מסופר, שכשנפל הגורל דוקא על יום בחודש אדר, שמח המן שמחה גדולה. המן היה מאמין גדול, באסטרולוגיה וכוחות הכוכבים. בהטלת הגורל ניסה למצוא מהו הזמן המתאים ביותר מבחינת גלגל המזלות, להצליח לחסל את היהודים. חודש אדר נראה לו כתאריך מוצלח ביותר, כיון שבחודש זה אירע מותו של מנהיג היהודים ־ משה רבינו. המן היה בטוח שמשמעות דבר זה היא, שבחודש זה מזלם של היהודים גרוע במיוחד. הגמרא אומרת, שהיה עוד נתון חשוב שהמן לא ידע. משה גם נולד בדיוק בתאריך זה (ז' אדר), ובו הוא גם נפטר. לשון הגמרא: "ולא היה המן יודע, שבשבעה באדר מת משה, ובשבעה באדר נולד".
המפרשים שואלים, מה המשמעות של דבר זה, שמשה גם נולד באותו יום? ועוד קשה, מדוע הגמרא מקדימה לומר שמשה מת בשבעה באדר, ורק אח"כ שגם נולד בתאריך זה? הרי הסדר הכרונולוגי הוא הפוך ־ קודם משה נולד, ורק אח"כ מת?
אחת התשובות היא, שאין כונת הגמרא רק ללידה של משה כתינוק בילדותו. אנו יודעים שנשמת משה רבינו, הרועה הנאמן של עם ישראל, אינה עוזבת אותנו יתומים גם היום.
על משה נאמר שביום מותו, והוא בן 120 שנה, "לא כהתה עינו ולא נס ליחו" (דברים לד, ז). שום סימן מסימני הזקנה והעיפות, לא ניכר בו. רבותנו מצאו בפסוק זה גם רמז לעתיד, שעינו האוהבת לא מפסיקה להשגיח עלינו, ומעיינו הטוב אינו פוסק מלהשקות אותנו (יערות דבש א, ח). משה קיבל בחייו, הצעה מפתה מאד מהקב"ה. כאשר העם חטא בחטא העגל, רצה הקב"ה לכלות את כל ישראל. הוא רצה שרק משה יחיה, וימשיך את העם היהודי. אלו שלא שמרו את ההלכה כראוי, ישמדו ויאבדו. משה סירב לכך, ולא הפסיק מלהתחנן עבור העם עד שזכה לקבלת מחילה לעם(שמות לב, י). מי שדאג באהבת חינם רבה לכל אחד מישראל, ולא עזבם גם בעיתים הקשות ביותר, לא עוזב אותנו גם היום.
אנו מוצאים בגמרא פעמים רבות (שבת קא:,ועוד), שכאשר אחד מהתלמידים אמר חידוש מיוחד וגדול, הוא קיבל שבח מיוחד מרב ספרא. השבח היה: "משה, שפיר קאמרת!". (משה, טוב אמרת). כאשר ראו שיש בתלמיד גדולה מיוחדת של הבנה נפלאה בתורה, הבינו שנשמתו של משה, עוזרת לו לחדש חידושים אמיתיים. מי שמתאמץ בכל כוחותיו להבין התורה כהלכה, מבלי שיודע, משה מתחבר עמו ומסייע לו לכוין לאמת.
לכך מתכונת הגמרא, שהמן לא ידע שאף על פי שמת משה בז' באדר, הוא מיד נולד מחדש. מי שהיה מלא באהבת ישראל אמיתית, לכל אחד ואחד מישראל, זכה למעלה מיוחדת של יכולת קרבה והשפעה גם לאחר מותו. משה באהבת החינם שלו, הפך את המזל של חודש אדר מרעה לטובה. כך זכינו שבחודש זה ־ "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב" (אסתר ט, כב). הבה ונלמד, מה אהבת חינם יכולה לעשות!