מכל המועדים, פורים הוא חגם של הילדים. הם מתחפשים, צוהלים ושמחים, מרעישים ב'המן', נושאים משלוחי מנות, עסוקים עד למעלה מהראש. ולא בכדי – גם בנס פורים גדול חלקם. אף הם היו בכלל הגזירה הנוראה של "להשמיד והרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים", ובהיוודע דבר הגזירה כנסם מרדכי לאלפיהם, הושיבם לפניו, העתיר יחד עמם לביטולה ולמד עמם תורה. הבל פיהם שאין בו חטא עלה למרום, וניצח את הקטרוג הנורא. הם היו נושאי הדגל של 'קיימו וקיבלו' של קבלת התורה המחודשת במשנה התלהבות.
ונשאלת השאלה –מדוע נגזרה גם עליהם הגזירה, מה הייתה אשמתם?. נודעים דברי הגמרא "שאלו תלמידיו של רשב"י מפני מה נגזרה על ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אחשוורוש. אמר להם: א"כ היהודים שבשושן יהרגו, שבשאר מדינות אל יהרגו?! אמרו לו: אמור אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר". והסביר, שהואיל ולא השתחוו אלא מתוך כפיה ולמראית עין בלבד, לפיכך היה כוח בתשובתם לבטל את הגזירה. ובשניהם אין הטף מעורב. סעודתו של אחשוורוש נערכה תשע שנים קודם ההשתחוויה לפסל בימי נבוכדנצר, עשרות שנים קודם לכן, וניתן להניח, שרוב הילדים שנגזרה עליהם הגזירה, לא נולדו עדיין בעת ההשתחוייה?!
התשובה לכך צפונה בפסוק מהמגילה. מרדכי דוחק באסתר המלכה, לסכן את נפשה ולבוא אל המלך אשר לא כדת, מבלי שתיקרא, דבר הגורר עונש מוות בטוח, ונימוק בפיו: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
מה אמר לה בכך? במה נימק את דרישתו? אומרים חכמינו ז"ל, אל תחשבי שתימלטי מכל היהודים, הואיל ושאול המלך, אבי אביך, גרם לישראל צרה זו, שאילו היה מקיים את גזירת שמואל הנביא להרוג את עמלק, לא היה בא עלינו המן הרשע מזרע עמלק. ואילו היה הורג את אגג מלק עמלק לא היה נולד בן המדתא ולא היינו נמסרים בידיו. ומי יודע אם לא הגעת למלכות משום שנפקדו עוונות בית אביך.
על שאול המלך הוטלה משימה להשמיד את עמלק. הוא עשה זאת, אך לא בשלמות, והותיר את אגג בחיים ובאותו ערב המשיך אגג את שושלתו, זרע הפורענות שהוציא רעל כעבור דורות במזימתו של המן בן המדתא האגגי, צורר היהודים. למדים אנו, שכאשר אדם נכשל במשימתו בעולם, מועבר התפקיד לצאצאיו אחריו! ובדורו של המן נבחרו מרדכי ואסתר, מצאצאיו של שאול המלך, להשלים את המשימה. "ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות".
בדור שלפנינו כשלו ישראל במבחן האמונה וההשתחוויה לצלם. אם ההורים כשלו ונהנו מסעודתו של אותו רשע, הועבר התיקון לבניהם אחריהם. הילדים נכללו בכלל הגזירה. הם הוזעקו לבית מדרשו של מרדכי, התפללו במחיצתו ושוועתם עלתה למרום. אמונתם התמה התעצמה, החטא תוקן והגזירה בטלה.
בדין הוא איפוא, שהילדים ישמחו ויעלזו כי הם עתידנו ותקוותנו.
(לע"נ הטהורה והזכה של הילד נעם ז"ל, שעלתה בסערה השמיימה ביום ש"ק "תצוה" תשנ"ז).