כיצד הצליח המן ´להעביר´ את הגזירה

א. פתיחה

שלום וברכה. בשעה טובה ומוצלחת אנו פותחים רצף של שני שיעורים בנושא מגילת אסתר. מי שיעיין בארכיון של 'נקודת חיבור' ימצא שגם בשנה שעברה פורסמו שיעורים בנושא מגילת אסתר, כשאותו המחבר חתום בסוף שתי סדרות השיעורים. בשנה שעברה חילקנו את המגילה לשלושה חלקים: סיפורי רקע (פרקים א' – ב'), עיקר הסיפור (ג' – ז') וחתימה (ח' – י'). לכל חלק הקדשנו שיעור אחד, וכל הרוצה לעיין מוזמן.

בסדרה זו נבחר שני נושאים מרכזיים ב'עיקר הסיפור' ונתמקד בהם: מזימת המן והרכבת מרדכי על הסוס. נדון בנושאים אלו וננסה לראות מה עולה מהם.

ב. מזימת המן

כולנו מכירים את הסיפור עליו מבוסס פורים: המן זומם להשמיד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, הקב"ה מציל את היהודים ו'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר'. נרצה לשאול כמה שאלות: כיצד התגלגלו הדברים לכך שהמן החליט להרוג את כל היהודים? כיצד הצליח המן להביא את תוכניתו לידי ביצוע, ומה אומרים הדברים? השאלה היא, בעצם, מה התפיסה האנטישמית אשר עולה מתוך מגילת אסתר. נחלוף על גבי הקטעים הרלוונטיים במגילת אסתר ונראה מה נוכל למצוא.

1. הרקע לגזירה – עבדי המלך

כיצד הסתכסכו המן ומרדכי? נסתכל בפסוקים:

"אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו. וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי: "מדוע אתה עובר את מצות המלך"? ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם, ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי, כי הגיד להם אשר הוא יהודי. וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו, וימלא המן חמה".

(ג', א–ה)

עבדי המלך שואלים את מרדכי מדוע הוא עובר את מצות המלך, ומה עונה מרדכי? המגילה אינה מגלה. עבדי המלך אומרים את הדברים למרדכי יום יום – והוא לא שומע אליהם. עבדי המלך אומרים להמן כדי לראות האם יעמדו דברי מרדכי, שהגיד להם אשר הוא יהודי. המן אכן רואה שמרדכי לא כורע ומשתחווה ומתמלא חמה.

ישנם כמה דברים העולים מיחידה זו, ואנו נעיר על נקודה אחת: נראה, שלולא עבדי המלך אשר שואלים את מרדכי מדוע אינו משתחווה, ולבסוף הולכים ומדווחים להמן, יכול היה מרדכי להמשיך ולעמוד בצד בלי שהמן היה שם לב למעשיו.

2. הגזירה

"ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי. ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עַם מרדכי. בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר".

הכתוב אומר שבזוי היה בעיניו של המן לשלוח יד במרדכי לבדו כיוון שהגידו לו את עם מרדכי, ולכן מבקש המן להשמיד את כל היהודים. המן מפיל פור כדי לגלות את היום הראוי להשמדה, כשהפור נופל לחודש אדר.

3. שכנוע אחשורוש

"ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו (1) עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך (2) ודתיהם שנות מכל עם (3) ואת דתי המלך אינם עשים – ולמלך אין שוה להניחם. אם על המלך טוב, יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו, ויתנה להמן בן המדתא האגגי צרר היהודים. ויאמר המלך להמן: "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך".

(שם, ח – יב).

המן פונה אל המלך אחשורוש כשמטרתו היא לשכנע את המלך שכדאי לו לאשר השמדה של עם שלם בממלכתו. אם נשים לב נראה כי המן טוען שלוש טענות, כשהטענות הולכת מן האמתי אל השקרי: הטענה הראשונה של המן היא שהיהודים הם עם מפוזר ומפורד בין העמים – ואכן מדובר בטענה נכונה. המן ממשיך בכך שדתיהם שונות מכל עם. טענתו של המן אכן נכונה, אולם נראה כי במדינות אחשורוש היו עמים אחרים אשר דתיהם שונות. יש לציין כי משמעות המילה 'דת' במגילת אסתר הוא מנהג, ולא דת במשמעות הרוחנית של ימינו. טענתו השלישית של המן שקרית לחלוטין – המן אומר שהיהודים אינם מקיימים את דתי – כלומר: חוקי – המלך. היהודים קיימו את חוקי המלך, ואחת הראיות היא שמרדכי היה שר בחצרו של אחשורוש. המן מסיים את טענתו בהבטחה כלכלית לאחשורוש – השלל מביזת היהודים ילך לאחשורוש.

וכאן, באופן מפתיע, אחשורוש מוריד את טבעתו, נותן אותה להמן, ונותן להמן רשות לעשות כטוב בעיניו. באופן אפילו יותר מפתיע אחשורוש מוותר על הכסף ונראה כי אין הוא מקבל שום תמורה מהשמדת היהודים.

הרצים יצאו דחופים לכל רחבי האימפריה, כשבידם צווים הקובעים את יום שלושה עשר לאדר כיום שמד ליהודים, כששללם יעמוד לביזה לכל בוזז – והעיר שושן נבוכה.

ג. אנטישמיות חדשה

מה הרקע, אם כן, למזימת המן? כיצד יכול היה המן להביא למצב בו המלך מוציא צו לכאורה ריאלי אשר מתיר את דמם של עם שלם? אנו נרצה לטעון כי מגילת אסתר מציגה סוג חדש של אנטישמיות.

רוב ספרי המקרא מדברים על תקופת הבית הראשון. בזמן זה ישראל היו עם ככל העמים, ועמים אחרים לעיתים נלחמו בהם, ולעיתים לא נלחמו עימהם, אך ההתייחסות לישראל הייתה פחות או יותר כהתייחסות לעם רגיל. מגילת אסתר מציגה מציאות חדשה, מציאות, מציאות אשר ממשיכה עד ימינו אנו – עולם יהודי בגולה. במצב כזה מתפתחת תפיסת עולם אנטישמית אידיאולוגית אשר נובעת מייחודו של עם ישראל אשר בא לידי ביטוי בולט בין הגויים בגולה.

בתיאור העולם העולה מן הקטעים אותם ראינו ניתן לזהות תפיסה אנטישמית עממית, השנאה אינה נחלת המנהיגים אלא נגע אשר פשה בציבור הכללי. נקודה זו עולה בכמה מקומות: עבדי המלך הם שמפלילים את מרדכי, ומשימת ההשמדה אינה מוטלת על חילות המלך אלא על ההמון שמוכן לבצע את הפעולה. האנטישמיות בתקופה זו נבנתה על מעין אידיאולוגיה – היהודים שונים וייחודיים ושונות זו הביאה לידי שנאה. הגורם הכלכלי גם כן משחק תפקיד, וגורם זה ניתן לראות בהזכרת ביזת היהודים. המן מציע כסף לאחשורוש, ולבסוף הכסף הולך להמון. במידה ומציעים כסף ניתן להניח שאכן היה כסף לבזוז מהיהודים – וכאן ניתן אולי לראות את הקנאה על הבסיס הכלכלי אשר מביאה גם כן לשנאה.

ניתן לסכם ולומר כי בתקופה בה יושבים יהודים בגולה מתפתחת אנטישמיות עממית חדשה אשר משתקפת ביכולתו של המן להביא לגזרת השמדה טוטאלית על היהודים. מציאות זו של עם ישראל החי בגולה ללא מדינה ריבונית משלו נמשכה למשך שנים רבות, ונראה לי שכולנו יכולים להודות לקב"ה על כך שאנו קמים בבוקר במדינה יהודית משלנו.