"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"
בהנהגת הפרט והכלל, ישנן שתי דרכים: האחת היא הנהגה "במקל נועם", והשנייה – הנהגה בתקיפות בלי כל "ויתורים ופשרות".
והנה: שאול המלך בהנהגתו, כאשר חמל על אגג, גרם שיצא ממנו המן. ועל זה הוכיחו שמואל הנביא ואמר לו בשם ה': "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך" ומרדכי שיצא מחלציו העיד עליו הכתוב: כי למרות כל הפגעים והתלאות "לא יכרע ולא ישתחווה" היה אמיץ לב בגבורים, ולא חת ולא זע משנאת המן, ונעשה נס על ידו, ותלו את המן ואת בניו על העץ, אותו המן שנולד מרחמנותו של זקנו שאול, ללמדך שצריך האדם להיות חזק כחומה וכעמוד ברזל "ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף".
ואף כי לכאורה, נראה שיותר טוב לוותר על איזה עניינים פרטיים בשביל העיקר, אבל האמת היא שהנס בא תמיד על-ידי הנהגת החזק והתקיף בדעתו, שלא לוותר אף כחוט השערה, במקום שנוגע – לכבוד שמים, ולכבוד כלל ישראל.
התורה מגינה ומצילה
"קימו וקבלו היהודים"
איתא בגמרא, (שבת פ"ז): "אמר רבא (מאי דכתיב) 'קימו וקבלו היהודים' – קיימו ברצון מה שקבלו כבר. וצריך להבין את המאמר, דהלא ידוע כי דור המדבר היה דור דעה, ובקבלת התורה אמרו: נעשה קודם לנשמע, ואיך נאמר כי קבלו את התורה רק באונס?
ונראה: דבוודאי דור המדבר היו רוצים לקבל את התורה ברצון ובלי כפיה, וכוונת חז"ל היא: דאבותינו היו בספיקא ובמורא, דבזמן שעם ישראל יהיו מפוזרים בין הגויים, לא יוכלו לקיים את מצוות התורה במלואה, כגון: שלא לאכול מפתם, ולהתחתן אתם, דזה יגרום להם שנאה עזה, כידוע.
וכשהגיע זמן הנס של פורים, וראו איך שאחשורוש שצווה להרוג את כל היהודים ע"י המן, נעשה פתאום הפכפך, וציווה לתלות אותו על העץ, וליהודים הייתה "אורה ושמחה". ראו בחוש – כי העיקר הוא אף בגלות, לשמור את התורה, במסירות נפש, והקב"ה בוודאי יושיעם כי התורה "אגוני ומצלא" – ולכן הדר קבלוה בימי אחשוורוש – קבלה ברצון, ומתוך ספוק נפשי.
הגדול בנסים
וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"
יש במדרש (משלי פ"ט) "כל המועדים עתידים להיות בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם". ויש להבין, הייתכן כי כל המועדים יהיו בטלים, הלא התורה היא נצחית?
והנה כשנתבונן נראה כי גזירת המן הייתה קשה מכל הגזירות, כי רצה להכחיד את עם ישראל ושלא ייזכר עוד שם ישראל ח"ו, וכמו שכתוב: "להשמיד ולהרוג את כל היהודים".
וידוע, כי ימי המועדים הם אות וסימן לנסים שעשה ה' עם ישראל. וגם ימי הפורים הוא לאות על הנס שעשה ה' לישראל בימי המן, ולפי גודל הגזירה הלא הנס הוא נס גדול מאוד, א"כ הנס של פורים מאפיל על כל הנסים שעשה ה' עם ישראל.
וזה כוונת חז"ל: כי ימי הפורים יהיה נזכר תמיד בישראל, כנס הגדול שקרא לעם ישראל – וגם המועדים לא יהיו ח"ו בטלים כי התורה לא תשתנה, רק נגד הנס של פורים הם יהיו במדרגה נמוכה יותר.