תכירו: אסתר הפמיניסטית

לצד המאבק הלאומי מתנהל המגילה מאבק נוסף, משני אך רציף, מאבק מגדרי בין המינים, בין גברים לנשים. כמו בסיפור הראשי במגילה החלש והנרדף גובר על הרודף, גם במאבק המשני מתרחש מהפך, והנשים המדוכאות ביד קשה יוצאות וידן על העליונה. כשם שבשיאה של המגילה נראה כי המן הרע מנצח, וכולם כורעים ומשתחווים לפניו ורק לקראת הסוף חל מהפך, כך המאבק המשני, נראה באמצעו כי הפטריארכיה גוברת, אך לקראת סוף העלילה חל המהפך המיוחל של "נהפוך הוא", שני המאבקים כרוכים זה בזה.

כבר בפתח העלילה מתואר סיפורה של ושתי, שעורכת משתה נשים, ומסרבת להיכנע לדרישותיו של אחשורוש להופיע בפני הגברים כאובייקט מיני. סירובה של ושתי מתפרש ע"י ממוכן כקריאת תיגר על עליונות המין הגברי. ממוכן (המן לדעת חז"ל) יודע את הסוד, שמהפכות חברתיות מתחילות ממקרים פרטיים. בדיוק מכך מפחד ממוכן ומכריז על מלחמה גלויה במגמת החתירה לשוויון ולזכויות שושתי המלכה מובילה:

"וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן.... וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן--לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן. וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ".

בשלב זה נראה שהצד הגברי הצליח. ושתי סולקה מן המלכות והמלך העומד בראש הפטריארכיה, זוכה בכל נערה בתולה טובות מראה. הנשים פסיביות, מובלות לא ברצונן לבית המלך. וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים" (שם, ב, ג). בהתאם, אסתר אינה עושה דבר מיוזמתה, היא מופעלת ומצייתת, ממש כשם שנהגה בבית מרדכי- וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ". היא נלקחת מבית מרדכי לבית הנשים "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים". ומבית הנשים אל בית המלך: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל-בֵּית מַלְכוּתו". הפסיביות, הצייתנות וההסתגלות לכח ולשליטה מאפיינים את ההווי הפטריארכלי, בו נשים, נלקחות חסרות אונים ומושפלות כאשר המלך מחליף אותן זו בזו מדי ערב, משתמש בהן לצרכיו כמו בכל חפץ אחר.

הגיבורה הראשית (צילום: ExperienceLA-cc-by)

והנה בעיצומה של העלילה מתרחש מהפך מדהים בעצמתו. המלכה אסתר, שיצאה מרשותו של מרדכי והועצמה בכך שהפכה למלכה, מעיזה לצוות עליו: "וַתְּצַוֵּהוּ, עַל-מָרְדֳּכָי--לָדַעַת מַה-זֶּה, וְעַל-מַה-זֶּה" מרדכי אמנם מגיב בצייתנות "וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר", אך כוחה של אסתר נותר זעיר מול המלך: "כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית...". רוחה של ושתי המומתת מרחף מעל פסוק זה.

דרישתו של מרדכי, אליבא דאסתר, היא לעשות מעשה ושתי, לסכן את חייה. ומרדכי קורא לה לעשות זאת, לצאת בעקבות המלכה הראשונה ולבחור באקטיביות, על אף הסיכון: "כִי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". המלכות בה התחלת לצמוח, היא ההזדמנות לתיקון גדול, לרווח והצלה לכל היהודים, אך היא מותנית קודם בתיקון המגדרי, ביכולת לצאת מהשתיקה שממוכן גזר על הנשים, ביכולת לחזור על מעשה ושתי שלחמה על זכויותיה, שסירבה לשמש כשעשוע מיני של אדם אחר, גם אם הוא מוכתר כמלך.

אסתר נענית לאתגר, היא מבינה שזו קריאה להגשמה קיומית של החיים ועדיף לה להסתכן מלהיוותר עלובה חסרת מעש: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי". מול עינינו מתחולל שינוי קיצוני. היא לוקחת מנהיגות ומתחילה לפעול, בונה תכנית אסטרטגית לפעולת הצלה מתוחכמת ומצווה על מרדכי:

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת,. וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר. (ד, טו-יז)

מכאן ואילך היא הופכת לגיבורה הראשית המובילה למהפך הגורלי של עם ישראל, ואכן המגילה קרויה על שמה- היא הובילה לנס הגדול. צמיחתה מן הדיכוי הקשה של אשה אנוסה וכנועה, למנהיגה אמיצה, בעלת כושר תמרון אסטרטגי, משקפת את כוח הבחירה. כביכול, הסיפור האישי שלה, מסמל את המהפך שעובר על עם ישראל, שחוזר בתשובה, לעצמו, לעצמיותו ולפעילות יזומה, של הגנה עצמית מול האויב.

המרתק בסיפורנו הוא שרק לאחר שהתרחש המהפך המגדרי, והאשה נטלה מנהיגות, התרחש המהפך הלאומי והעם המדוכא והמאוים לקח שליטה ונלחמים באלו שקמו להרגו.

ד"ר חנה קהת מרצה בחוג להוראת תנ"ך במכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון