הערת פתיחה
לפני שנפתח נאמר שעיון זה מבוסס על שיעור מפי הרב מנחם ליבטאג. נציין רק כי הסיכום לא עבר את ביקורת הרב, וכל טעות בדברים הינה באשמת המערכת.
סוכות - חווית המדבר
להוי ידוע שלכל חג משלושת רגלינו אופי כפול: מחד, צד היסטורי יש בו; ומאידך גם צד חקלאי. בפסח חוגגים אנו את חג האביב ומאידך גם יציאת מצרים תופסת מקום נרחב; בשבועות נזכרים אנו במתן תורה אך גם לא נפקד מקומו של חג הקציר.
בחג הסוכות, החג החקלאי הינו חג האסיף, ואנו אמורים לזכור את סוכות בני ישראל בעודם במדבר. שהרי פסוק מפורש הוא בספר ויקרא (כ"ג, מג):
"למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם".
השאלה לגבי סוכות עולה כמעט מאליה: אם אנו רוצים לזכור את השהייה במדבר, מדוע אנו מקדישים לכך חג נפרד, הרי את זכירת החויה במדבר ניתן לעשות יחד עם שבועות או יחד עם פסח, מדוע נייחד לכך חג נפרד?
משמעותה של ידיעה
אם נחזור לאותו פסוק בפרשת אמור נראה כך:
"בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת: למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם".
הדגש הוא לא 'למען תזכור' אלא 'למען תדעו'. מה פשרה של אותה ידיעה? בדרך כלל במקרא, המילה ידיעה קשורה לאהבה וקשר עמוק:
"ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יקוק לעשות צדקה ומשפט למען הביא יקוק על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית י"ח, יח-יט).
רש"י על אתר מפרש:
"כי ידעתיו - לשון חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו".
כלומר, ידיעה היא מלשון חיבה. וכמובן, הדבר קשור גם לאדם הראשון שידע את חוה אשתו.
ככל הנראה בסוכות יש עניין של זכרון מודע יותר, מודעות חזקה ומוחשית שאנו צריכים להרגיש אצלנו. ועל כן נאמר, שהזכרון בסוכות הוא לא להבין מה קרה אלא להבין למה זה קרה.
מטרת ההולכה במדבר
כעת נתמה למה בכלל ה' יתברך השאיר אותנו במדבר? במעמד הסנה לא הוזכר בכלל המדבר, וגם אם נאמר שהוזכר ברמז, הרי שלא מצינו שמשה אומר לבני ישראל שהולכים למדבר, מבחינת בני ישראל הם יודעים שהם הולכים לארץ זבת חלב ודבש.
אנו נרצה לטעון שלתקופת המדבר היתה מטרה מוגדרת, ודווקא בסוכות היא באה לידי ביטוי.
ראשית נביא את פירושו המקורי של ראב"ע:
"ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה, יש להשיב, כי ענן ה' היה על המחנה יומם, והשמש לא יכם. ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור". (ויקרא כ"ג, מג).
ברם, אנו נפסע בדרכו של משה רבנו עצמו, כפי שמפורטת בדברים פרק ח':
"כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע יקוק לאבתיכם: וזכרת את כל הדרך אשר הליכך יקוק אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא: ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יקוק יחיה האדם: שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה: וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו יקוק אלהיך מיסרך"
עד כאן יש לנו סיכום של תקופת המדבר, כאשר העיקר הוא לנסות את בני ישראל, כולל כל הניסים שנעשו לו במדבר. בהמשך, מתחיל משה לדבר על הכניסה לארץ:
"כי יקוק אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר... ואכלת ושבעת וברכת את יקוק אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך: השמר לך פן תשכח את יקוק אלהיך.... פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת... ורם לבבך ושכחת את יקוק אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים: המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש: המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך... וזכרת את יקוק אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה".
המטרה של המדבר היא להכין אותנו לשפע של ארץ ישראל, אותו שפע שמסוכן כל כך, פן נשכח את ה' א-לוקינו. במדבר עברנו הכשרה לארץ ישראל. על מנת שנבין גם בארץ ישראל שהכל מבורא עולם, הוא השאיר אותנו לתקופת הכשרה. באותה תקופת הכשרה אנו לא יכולים להסתדר בלעדיו, הכל מגיע מאיתו יתברך: מזון, מים, בגדים. ברגע שמגיעים לארץ מתעורר החשש שמא נשכח מהיכן מגיע השפע.
סוכות - זכירת מקור השפע
לכאורה בפשטות, על מנת לזכור את אותה תקופת הכשרה מן הראוי שנעבור אותה מחדש כל תקופה בחיינו. מעין רענון לאותה הכשרה.
לאור זאת, בחגיגיות יתר, התורה הביאה לנו את סוכות. ודווקא בחג האסיף כי דווקא שם ישנו חשש של 'כחי ועצם ידי'.
ודברינו בעצם מפורשים ברשב"ם בויקרא כ"ג, ומשום יפיים נביא אותם במלאם.
"למען ידעו דורותיכם [וגו'] - פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש. וזה טעמו של דבר. חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך י"י אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה [וגו'] ואכלת ושבעת [וגו'] ורם לבבך ושכחת את י"י וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את י"י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה".
חג שמח!