כמו הילד שצעק המלך עירום כך קהלת מגלה את מה שאנחנו מנסים להתעלם ממנו. אין כאן כלום, הכל הבל כל המחלצות בהן אנו נוטים להתעטף כל המבצרים והמגדלים הגבוהים בהם אנו מסתתרים, כל הסחי הדעת בהם אנו מציפים את עצמינו על מנת להעביר את ימנו בנעימים כל אלו מתמוססים לנוכח מבטו השדוף. המרוץ הזה הוא מגוחך לא ניתן לנצח בו הוא אומר ומשאיר אותך אבוד באמצע הדרך הרי בכל מקרה כולם יגיעו לאותה הנקודה.
אלוקים של קהלת הוא חידה מעשיו גבוהים מאד, מחוץ לכל אפשרות לאחוז בהם ולתת להם פשר, מתת האל היא שברירית, החסד מופיע לרגע קט שיש לאחוז בו היטב.
פעמים רבות קהלת סותר את עצמו עד כדי כך שחז"ל התלבטו האם יש לגנוז את הספר. האם לשמור אותו בסוד. פרשנים רבים ניסו לפענח את הסתירות הרבות שקימות בתוכו. יש שניסו להעמיד כל מציאות סותרת ככזו שעוסקת במצבים שונים, יש שראו בקהלת מעין פרקי יומן שמטבע הדברים כמו הלך רוחו של אדם פעם חושב דבר אחד ופעם נחה עליו רוח אחרת. חז"ל הכריעו בסופו של דבר לחשוף את קהלת לעין כל.
"ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה, דכתיב: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם השמש יש לו. סופו דברי תורה, דכתיב: "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם"
קהלת כבן סורר ומורה נידון על שום סופו. אחרי שכל העולם התאדה בהבל פיו נותר רק ה' לבדו. רק היש האמיתי מלך על כל הארץ.
הסוכה גם היא כקהלת מהבילה את העולם הזה. מוציאה את האדם מתוך קירות האבן ותקרת הבטון אל דירת הארעי. בחג האסיף כשמלאו האסמים בר והאדם סופר את רווחיו מהיבול שהבשיל בקיץ באה הסוכה ומוציאה אותו מן הביטחון שהוא חש מהשמים אפשר לראות את הכוכבים הגדולים האדם נזכר עד כמה הוא זקוק לגשם ושואג 'הושענא'.
גם בסכה כמו בספר קהלת יש סתירה פנימית הלכות סוכה נעים על הציר שבין ארעי לבר קיימא. סוכה רעוע מדי פסולה כמו גם סוכה קבועה מדי, שתי המציאויות הללו גם יחד מתכנסות לחסות בצל האמונה.
מבין החרכים של ספר קהלת מאחורי כל הכאב המר, מציצים גם רגעים קטנים של אושר. שמחתו של קהלת היא שמחת הדברים הפשוטים . שמחת העמל במלאכתו ולא שמחת העשיר בעושרו. שמחת "טובים השניים מן האחד" ולא שמחת "קניתי לי עבדים ושפחות..." . גם שמחת הסוכות היא שמחה ירוקה ועדינה שמחה של ענף עץ עבות, מים וקישוטים מנייר.
אין אהבה בספר קהלת, גם לא אהבת אלוקים. מפיל אותך לזרועות האל מחוסר ברירה, כי הרי אין טעם בשום דבר אחר. בחג הסוכות כשהשמים מביטים עלינו מבין ענפי הסכך היראה הזו עולה למעלה, אותו אחד שאין עוד מלבדו הטמיר והנעלם מזמין אותנו בני התמותה החולפים. את יצירי העפר רודפי ההבל להסתופף בצילו להתארח תחת כנפיו. "כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני". אנחנו נרדמים בעריסה של הבורא. על רקע הריחוק האין סופי שלוחש לנו קהלת, מתגלה עומק הקרבה שמסתתרת בערפילי הטוהר וענני הכבוד " וה' יאספני".