סגור
מקפידים על הבריאות בירושלים

לחגוג את יום ירושלים בלי להיות בירושלים

אם כהורים לילדים צעירים לא תמיד עלינו לירושלים בו ביום, עדיין תחושת היחד ורחבות הלב בזמן הריקודגלים, הכינוסים הגדולים במרכז הרב ובשאר הישיבות, המוני בני הנוער העולים לירושלים - כל זה, כידוע, נמנע מאיתנו השנה

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה
כז באייר התשפ
,
21 במאי, 2020 9:25
 ארכיון: ריקוד דגלים ביום ירושלים

ארכיון: ריקוד דגלים ביום ירושליםצילום: פלאש 90. נתי שוחט

"שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ."

הקורונה על הצמתים השונים שהיא הביאה איתה פגשה כל אחד מאיתנו במקום אחר. אם לפני עשרה ימים אמרתי שהשלב הקשה ביותר (עבור הילדים שלי לפחות) היה ל"ג בעומר עם איסור המדורות, כשמתקרב יום ירושלים – האתגר מקבל תפנית חדשה.

"גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה'" – הפסוק הזה שנאמר בהקשר אחר הולך איתי כבר למעלה מחודשיים עם סגירת בתי הכנסת. הסיטואציה ההיסטורית בה בו זמנית בעולם נסגרים כל בתי הכנסת, כל בתי המדרש וכל תלמודי התורה היא קשה מנשוא. מטבענו, ברוך ה' (!), אנו רגילים למצוא את נקודות האור שבכל מצב ולהתרגל גם למציאויות כאלה; לשמוח בתפילה שהיתה זמינה בקרן הרחוב; בנשים שיכלו בקלות לענות לקדיש וקדושה; בקריאת התורה בחוג המשפחה... אבל כל אלה לא יכולים לטשטש את המציאות כי נמנע מאיתנו לפקוד את אותו מקדש מעט. ואם נתבונן רק לרגע, מאמרי חז"ל על מציאות כזאת נוקבים וכואבים – "אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הקדוש-ברוך-הוא משרה שכינה בעולם" (סנהדרין קה, ב).

ברוך ה' אנו בתהליכי חזרה לבתי הכנסת ולוואי שתקופה זו תעצים אצל כולנו את כבודו ויתקיים בנו באמת, בחווייתנו הפנימית וברובד הציבורי הקהילתי – "בבית אלוקים נהלך ברגש". 

יום ירושלים – לא פשוט מבחינתי בהקשר זה. גם אם כהורים לילדים צעירים לא תמיד עלינו לירושלים בו ביום, עדיין תחושת היחד ורחבות הלב בזמן הריקודגלים, הכינוסים הגדולים במרכז הרב ובשאר הישיבות, המוני בני הנוער העולים לירושלים גרמו לכולנו לחוש את ערכו ומעלתו של היום. כל זה, כידוע, נמנע מאיתנו השנה.

אך לא להעציב ולדכדך חלילה רציתי. אלא לשאול את עצמנו, ובפרט את עצמי – לאן זה לוקח אותנו. מהן התובנות העמוקות יותר שעלינו להגיע אליהם מיום ירושלים (נטול ירושלים) תש"פ.

יום ירושלים פותח את השבוע האחרון של ספירת העומר בספירת "חסד שבמלכות", הקומה הראשונה של מלכות ישראל – תחילת התהליך הרוחני של אומה השבה אל ארצה. השיא של תהליך זה שאנו כוספים אליו – עתיד להיות מושלם בסיומה של הספירה - מלכות שבמלכות – "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" – השתקפות והתאמה מלאה בין מלכות שמים למלכות הארץ. אין ספק כי על אף שהתקדמנו בצעדי ענק ב72 השנים האחרונות בכינונה של מלכות ישראל - יש לנו עוד דרך עד שנגיע ונשלים את החזון במלואו... 
"עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים" - אולי יום ירושלים נטול ירושלים הזה והגעגועים אל עיר הקודש יזכירו לנו כי הגענו רק אל השער –  ועכשיו תפקידנו להעמיק את הציפיה וההשתוקקות להגיע אל הבית פנימה. יזכיר לנו שיש עוד הרבה על מה להתפלל, למה לייחל ולמה לקוות. 

ולסיום, השאלה הגדולה היא איך נצליח לחוות כל זאת ברובד האישי, המשפחתי והקהילתי על מנת שלא ניתן ליום ירושלים תש"פ לעבור כעוד יום (שישי) רגיל... איך נצליח לתת את המימד המיוחד של היום הזה גם כשנמנע מאיתנו לעלות אל העיר שחוברה לה יחדיו...

המשימה הזאת מוטלת על כולנו ובעז"ה נתפלל כי "יכול נוכל לה".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

שבת קודש צילום: שאטרסטוק

הלכות חג השבועות החל בערב שבת תש"פ

קרא עוד