באגרת התשובה כותב הרב קוק ש"כל זמן מאיר בתכונתו". ימי אלול מסוגלים לתשובה ולחשבון נפש בדיוק כמו שימי אדר הם ימים בהם מרבים בשמחה וימי אב הם ימים המרובים בעצב. בהנחה זו מצויה הסכנה שבשגרה. מגיעים ימי אלול ושוב: הרבנים מגיעים לשיחות, בעלי תשובה ססגוניים משתפים אותנו בסיפור אישי מדהים על סמים/להקה צבאית/סיור משמעותי בהודו/חיפוש עצמי תמידי/חיים ריקים מתוכן/חבר שנהרג (ניתן למחוק את המיותר....), לימוד הלכות תשובה וכל מה שכרוך בכך, וכמעט שכחתי: סיור סליחות מעייף עד אימה בירושלים או בצפת (לשם גיוון!) כשבסיומו בעיניים כמעט עצומות ובגוף רופס מכובד משא היום אנו ממלמלים את מילות הסליחה בפה יבש ובנפש רדומה. לא פעם אף חולפת לה המחשבה: למה אני לא מבין מה כתוב בסליחות הללו?
כיון מענין מצוי בדברי הרב קוק: "ואם יבוא אדם לחדש דברם עליונים בעסקי תשובה בזמן הזה ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתה של תורה."
המשמעות היא שתהליך התשובה צריך להיות מחובר "לזמן הזה". רק כך ניתן לראות את אור הישועה, רק כך ניתן ליצור תהליכים משמעותיים המעוררים שינוי. לפעמים, כאשר רוצים לקפוץ קדימה, להגיע רחוק, חוזרים לאחור כדי לרוץ ולצבור תנופה. ההליכה לאחור היא רק כדי לקפוץ קדימה. תהליך התשובה הוא חלק מהליכה לאחור שמגמתה היא הקפיצה, הדילוג, ההתקדמות קדימה.
חלק מהותי מההליכה לאחור תלוי בסימון המטרה: לאן רוצים להגיע? באיזה גורמים סביבתיים עלינו להתחשב? מה מצב הרוח? מה מצב השביל? איפה עומד הקהל ומה הם ההישגים שאליהם הגיעו אחרים?
כל ההסתכלות הזו, כלפי חוץ, לא תוביל להישגים אם בסופו של תהליך הבירור, לא נתכנס פנימה , נעצום עיניים ונצא לריצת החיים.
כלל הוא שאין להתפלל אלא בבית כנסת שיש בו חלונות. הרב קוק מסביר שאי אפשר לה לתפילה להיות תפילת אמת אם אין בה הבטה אל החוץ, אל הסובב. אי אפשר לשפוך תחינה לפני בורא עולם אם אין בה התחשבות בצרכי האחר. משום מה נראה לי שהבטה החוצה היא גם ואולי בעיקר הבטה פנימה, אל תוכנו. החוץ, מהווה לא פעם מראה למתרחש בפנימיותו של האדם. החוץ, מסייע לפגוש את מה שהסתרנו וחשבנו שלא קיים.
תהליך התשובה, שונה משנה לשנה. הוא מורכב מהסתכלותו של האדם על עצמו. מהתאמת דרכי התשובה ומטרותיה לזמן הזה: לזמן הפרטי ולזמן הציבורי. כל ההרצאות והמפגשים, ההצגות והסיורים לא נועדו אלא להעמיד את האדם מול עצמו ולמצוא איך הערכים האלה מתאימים לי בנקודת הזמן והמקום בהן אני נמצא. אינני שומע על בעלי תשובה כדי להתלהב מסיפור אישי. אני מקשיב כדי למצוא בסיפור שלהם את נקודת התשובה שלי.
מהן המטרות הייחודיות לשנה זו? רק אתם יודעים את התשובה.