היום אנחנו מסיימים את ההקדמה המושגית לנושא השמיטה הצרכנית. הפתרונות הנוספים שאנו מוצאים בשמיטה הם שלושה:
(1) פירות וירקות מהערבה (דרום הארץ) - השמיטה חלה (מבחינת קדושת הפירות) רק בשדות שבתחומי ארץ ישראל, אך מהי ארץ ישראל לעניין זה? ההלכה אומרת שרק מקומות שאותם כבשו עולי בבל (אלו שחזרו לארץ ישראל יחד עם עזרא הסופר) נחשבים לארץ ישראל לעניין זה. ישנה מחלוקת מסוימת לגבי הגבולות, אך לדעת רבים ישנם חלקים נרחבים בדרום הארץ שאינם נחשבים חלק מארץ ישראל. פירות וירקות המגיעים מאותם מקומות אינם קדושים בקדושת שביעית.
(2) יבול נוכרי - מה דין שדה ששייך לנוכרי בארץ ישראל? נחלקו בזה במאה ה-16 שניים מגדולי האחרונים, הבית יוסף והמבי"ט. מחלוקת זו לא הוכרעה עד ימינו, אולם רבים סוברים כדעת הבית יוסף להקל, שפירותיה של שדה שנמצאת בתחומי ארץ ישראל אך שייכת לגוי אינם קדושים בקדושת שביעית.
(3) ייבוא מחוץ לארץ - כיוון שדיני שמיטה לא חלים מחוץ לתחומי ארץ ישראל, פירות וירקות המיובאים משם אינם קדושים בקדושת שביעית. רבים בציבור החרדי רואים בפתרון זה פתרון אולטימטיבי כיוון שהוא "חלק" מבחינה הלכתית, ומעדיפים אותו על פני שאר הפתרונות שמצריכים היכנסות למחלוקות, ספקות או הערמות למיניהן. המתנגדים לפתרון זה סוברים שדווקא בשמיטה יש לתמוך בחקלאים הישראלים ולמצוא פיתרון פנים-ישראלי לאתגרים שהשמיטה מעמידה בפנינו.