החיוב למנות מלך בעם ישראל ידוע ומוכר לכל אולם ניסוחו של ציווי זה מצריך אותו להתבונן במהותו של השלטון בעם ישראל (מקור). מפשטות לשון הפסוקים משמע שאין במינוי מלך מצוה והכרח קיומי לעם ישראל, שהרי נאמר "ואמרת אשימה עלי מלך" רק אז יש ציווי "שום תשים עליך מלך" ומשמע שאם לא תבואו בדרישה זו, אזי אין ציווי למנות מלך כלל.
אכן, חז"ל נחלקו (מקור) בשאלה זו. ואף המפרשים הראשונים נחלקו בכך בפירוש הפסוק (מקור) וע"ע בפרוש הרס"ג שם. אולם ברור שהלכה רווחת ופסוקה היא שיש מצוה למנות מלך. וכפי שפסק הרמב"ם בספר המצות (מקור) ואף יחד לנושא זה מספר פרקים במשנה תורה - הלכות מלכים ומלחמותיהם. אולם אם כך הם פני דברים יש להבין מדוע ניסחה התורה את הצווי בלשון מיוחדת זו ממנה משתמע שאין במינוי מלך הכרח. הרמב"ן מסביר (מקור) שחלק ממצות מינוי המלך הוא הפניה למנהיגים הרוחניים של עם ישראל למנות מלך. הרש"ר הירש בפרושו על התורה מרחיב ענין זה, ומסביר שבכדי שתהיה אחדות אמיתית ועם ישראל יקבל ברצון את שלטונו של מלך, יש צורך בהבנה של העם עצמו בצורך למינוי של מלך.
ספר החינוך (מקור) מרחיב בהסבר הצורך במינוי מלך בהקשר לציווי "נשיא בעמך לא תאור" ועומד גם על תפקידו "למען יצליחו ויעסקו בעסקו של עולם" ז"א שתפקידו הוא לא בתחום החינוכי רוחני תורני אלא בתחום המוגדר "כעסקי העולם הזה".
אולם אם כך הם פני הדברים, יש להבין מדוע מדגיש הרמב"ם (מקור) שמדרגתו של מלך גדולה ממדרגת הנביא ומשאר הנביאים שיהיו בדורו"והרי המלך עוסק בצדדים החומריים של עם ישראל ולא בצדדים הרוחניים?
ברור הדבר שלא ניתן לנתק בין הדברים, שהרי מצות התורה נוגעת בכל דבר דבר ואינם נשארות רק בנושאים רוחניים. על כן, גם המלך מצווה לכתוב לו ספר תורה "והיתה עמו ונקרא בו כל ימי חייו" ועל כן ברור שאם יש סתירה בין הוראות המלך לבין דין תורה יש להעדיף דין תורה (מקור) אולם אם זוכה המלך ללכת בדרכי ה' ולישם את דרכה של תורה בכל הליכות חייו, הן בחייו הפרטיים והן בחייו הכללים יש בכך מעלה עליונה יותר מאשר הנביא שהרי הנביא מגלה את דבר ה' בעולם באופן רוחני מופשט ואלו המלך הוא זה שמוריד את הדברים לכלל ביצוע ולכלל גילוי בעולם באופן מעשי - מציאותי.
הר"ן (מקור) מרחיב בדרשתו בהבנת תפקידו של המלך ומסביר שבדיוק בענין זה חטאוט בני ישראל "שהם רצו שעיקר המשפט במה שבין אדם לחבירו נהיה נמשך מצד המלכות". ולכן לא רצו שני ישראל ימשיכו לשפוט את ישראל ועל כן ראה שמואל בדבריהם דבר רע. הרמב"ם בהלכות מלכים (מקור) רואה בכל שלטון שילך בדרך התורה משום התחלה של גילויו של מלכות בית דוד כי עיקר המלכות בכל הדורות צריכה להיות מבית דוד. אולם זהו רק כאשר נזכה לנבואה ומינוי המלך יהיה על פי נביא. וכפי שמסביר הרמב"ם שתפקידו של מלך המשיח יהיה לא רק בתחום הממלכתי אלא בעקר בתחום הרוחני "יתן זאת העולם כולו עבוד את ה' ביחד".
אולם עד שנזכה לכך תפיקדו של מלך הוא כפי שהגדיר הרמב"ם בספר המצוות (מקור) "יקבץ כל אומתינו וינהיגנו".
לשם מה צריך מלך?
מדוע התורה מצווה אותנו למנות מלך, ומה המיוחד בשלטון עם ישראל?
